הרדיפה שבאה בעקבות מותו של סטפנוס היא נקודת מפנה מרכזית בתולדות הכנסייה הקדומה. עד אז, למרות מעצרים אחדים ואיומים חוזרים ונשנים, הקהילה הנוצרית נשארה מרוכזת בירושלים. החל מן מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 8.1-3 אנו עדים לרדיפה השיטתית הראשונה שהופנתה נגד הכנסייה כולה.
1- רדיפה בהיקף חדש
לוקס כותב:
“באותו יום פרצה רדיפה גדולה נגד הקהילה בירושלים” (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 8.1).
הביטוי “רדיפה גדולה” מראה שעברו ממעשים נקודתיים נגד השליחים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.1-3; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.17-18) למתקפה רחבה בהרבה שכוונה נגד כלל התלמידים.
עד כה ניסו בעיקר להפחיד את מנהיגי התנועה. מעתה גברים ונשים נחפשים ונעצרים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 8.3).
2- מותו של סטפנוס כגורם מעורר
של סטפנוס נראית כמי ששימשה תקדים. רצח הדיאקון, שנעשה בהסכמת חלק מההמון, שכנע כנראה את הרשויות הדתיות שאפשר לפעול ביתר תקיפות מבלי לעורר מרד עממי.
ייתכן שחברי ניצלו את אווירת המתח שיצר נאומו של סטפנוס (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.51-53) כדי לנסות לעקור סופית את התנועה הנוצרית.
3- שאול, האחראי הראשי לדיכוי
לוקס מדגיש במיוחד את שאול:
“שאול, מצדו, החריב את הקהילה; הוא נכנס מבית לבית, משך גברים ונשים והשליכם לכלא” (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 8.3).
הפועל היווני שנעשה בו שימוש (λυμαίνομαι) מעלה את פעולת ההרס של חיית טרף הקורעת את טרפה. הוא רומז לאלימות שיטתית ולהתמדה אכזרית מיוחדת.
פאולוס עצמו יאשר בהמשך:
- שרדף את התלמידים “עד מוות” (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 22.4);
- שהיה מכניס אותם לכלא (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 26.10);
- שביקש לאלץ אותם לגדף (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 26.11);
- שהמשיך בפעולתו אפילו בערים זרות (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 26.11).
4- מדוע נשארים השליחים בירושלים?
לוקס מציין שכולם התפזרו “חוץ מן השליחים” (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 8.1).
הערה זו עוררה לא אחת תמיהה בקרב המפרשים. אפשר להציע כמה הסברים:
- שנים העשר עדיין נהנו מפופולריות מסוימת בקרב העם (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.26);
- הרשויות ראו אולי בהלניסטים סכנה גדולה יותר;
- השליחים בחרו מרצונם להישאר כדי לשמור על עדות בעיר הקודש;
- אלוהים עצמו שמר עליהם לקראת השליחות שהופקדה בידיהם.
5- המאמינים המפוזרים הופכים למיסיונרים
מה שנראה כאסון הופך לאמצעי של השגחה להפצת הבשורה.
התלמידים שהתפזרו:
- מגיעים ליהודה;
- יוצאים לשומרון (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 8.1);
- מכריזים בכל מקום את הדבר (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 8.4).
כך מתחילה להתגשם התוכנית שקבע ישוע:
“והייתם לי עדים בירושלים, בכל יהודה ובשומרון ועד קצה הארץ” (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.8).
הרדיפה הופכת באורח פרדוקסלי לאחד הכלים שבהם השתמש אלוהים כדי להפיץ את הבשורה.
6- מה הייתה עוצמתה?
קשה למדוד במדויק את היקפה. דבר אינו מצביע על השמדה המונית הדומה לרדיפות הרומיות המאוחרות יותר. לוקס מזכיר בעיקר:
- מעצרים;
- מאסרים;
- מעשי אלימות;
- גלות כפויה של מאמינים רבים.
כמה שנים לאחר מכן הכנסייה בירושלים עדיין קיימת ונשארת חשובה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 11.22; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 15.4). הרדיפה הייתה אפוא קשה אך קצרה יחסית.
7- מקבילה לדברי ישוע
האירועים מגשימים את אזהרות האדון:
“אם רדפו אותי, גם אתכם ירדפו” (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 15.20).
וכן:
“ישלחו בכם ידיים וירדפו אתכם” (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 21.12).
8- אירוניה מופלאה
מי שנראה אז כאויבה המסוכן ביותר של הכנסייה, שאול איש טרסוס, ייעשה עד מהרה למיסיונר הגדול ביותר שלה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 9.15). לוקס מתחיל אפוא, כבר מן מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 8.1, להציג בצניעות את מי שיתפוס בהדרגה מקום מרכזי בחלקו השני של ספר מעשי השליחים.
מנקודת מבט היסטורית ותיאולוגית, מותו של סטפנוס והרדיפה שבאה בעקבותיו מציינים את סופה של תקופה ראשונה של שקט יחסי בירושלים ואת תחילת ההתפשטות המיסיונרית של הכנסייה אל מחוץ לעיר הקודש. מה שיריביה של הנצרות ביקשו לעשות כדי להשמיד את מפעלו של ישוע תרם בסופו של דבר להפצתו בכל העולם הים-תיכוני.