ניתוח נאומו השני של פטרוס בבית המקדש

נאומו השני של פטרוס, המסופר במַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.12-26, הוא המשכו הטבעי של נאום חג השבועות. הוא נישא זמן קצר לאחר ריפוי הצולע — הצג את ההגדרה של INF330 בשער בית המקדש הנקרא "היפה" (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.1-10). כמו בחג השבועות, פטרוס מנצל אירוע יוצא דופן כדי להכריז על ישוע המשיח. נאום זה מציג מבנה מרשים וכמה נושאים תיאולוגיים מרכזיים.

1. פתיחה: פטרוס מסיט את תשומת הלב מעצמו (מעשי השליחים 3.12)

פטרוס פותח בדחיית כל כבוד אישי:

"מדוע אתם מביטים בנו, כאילו בכוחנו שלנו או בחסידותנו גרמנו לאיש הזה ללכת?" (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.12)

בניגוד לכמה עושי נפלאות בעת העתיקה, פטרוס מסרב להיחשב כמי שעשה את הנס. הנס צריך להוביל את השומעים לא אל השליחים, אלא אל אלוהים ואל ישוע.

2. ישוע מוצג כמי שעשה באמת את הנס (מעשי השליחים 3.13-16)

פטרוס קושר מיד את דבריו לאמונת ישראל:

"אלוהי אברהם, יצחק ויעקב, אלוהי אבותינו, פיאר את עבדו ישוע" (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.13).

מופיעים כמה תארים כריסטולוגיים:

• עבדו (יְשַׁעְיָהוּ 52.13; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.13);
• הקדוש והצדיק (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.14);
• שר החיים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.15);
• המשיח המובטח (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.18).

כמו בחג השבועות, פטרוס מעמיד זה מול זה:

• את דחיית ישוע בידי בני אדם;
• את הפארתו בידי אלוהים.

הוא מזכיר:

"אתם הרגתם אותו, אך אלוהים הקים אותו מן המתים" (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.15).

הנס שנעשה בפסח הופך כך לראיה נוספת לעוצמתו של המשיח המוקם לתחייה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.16).

3. הקלה באחריותם של היהודים (מעשי השליחים 3.17)

הנימה שונה במקצת מזו שבמַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.23. פטרוס מכריז:

"אני יודע שמתוך בורות עשיתם זאת" (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.17).

בורות זו כבר הוזכרה על ידי ישוע על הצלב:

"אבי, סלח להם, כי אינם יודעים מה הם עושים" (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.34).

פאולוס ישתמש מאוחר יותר בהיגיון דומה (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 2.8).

פטרוס אינו מצדיק את שומעיו, אך הוא פותח בפניהם את דלת התשובה.

4. התגשמות הנבואות (מעשי השליחים 3.18)

כמו בנאומו הראשון, פטרוס מראה שייסורי המשיח הוכרזו מראש:

"אלוהים מילא כך את מה שהכריז מראש בפי כל הנביאים" (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.18).

אנו מוצאים כאן את הנושא שכבר פיתח ישוע עצמו לאחר התחייה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.25-27; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.44-46).

5. קריאה לתשובה והבטחת עתות הרווחה (מעשי השליחים 3.19-21)

פטרוס קורא לשומעיו:

"שובו אפוא בתשובה וחזרו" (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.19).

הוא קושר שיבה זו:

• למחילת החטאים;
• ל"עתות הרווחה" הבאות מאת האדון;
• לשובו העתידי של המשיח.

הביטוי "עתות הרווחה" ייחודי בברית החדשה. נראה שהוא מבשר את הברכות המשיחיות ואת השבת הכול על כנו בסופו של דבר (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.21).

לקטע זה יש ממד אסכטולוגי ברור.

6. משה בישר את בואו של המשיח (מעשי השליחים 3.22-23)

פטרוס מצטט את דְּבָרִים 18.15-19:

"אלוהים יקים לכם מקרב אחיכם נביא כמוני" (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.22).

ישוע מוצג כמשה החדש שהובטח מימים ימימה.

פירוש זה כבר היה קיים בחוגים יהודיים מסוימים, ויאומץ מאוחר יותר על ידי סטפנוס (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.37).

7. כל הנביאים דיברו על ימים אלה (מעשי השליחים 3.24)

פטרוס מצהיר:

"כל הנביאים שדיברו בזה אחר זה, מימי שמואל ואילך, בישרו גם הם את הימים האלה" (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.24).

הצהרה זו מדגישה את האחדות בין התנ"ך לבשורה.

8. היהודים הם הנהנים הראשונים מן הברית (מעשי השליחים 3.25-26)

פטרוס מסיים בנימה מלאת תקווה:

"לכם תחילה הקים אלוהים את עבדו ושלח אותו לברך אתכם" (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.26).

הישועה מוצעת תחילה לישראל, בהתאם להבטחות שניתנו לאברהם (בְּרֵאשִׁית 12.3; אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָרוֹמִיִּים 1.16).

המבנה הכללי של הנאום

מבחינה ספרותית ותיאולוגית, נאום שני זה נראה מפותח יותר במישור האסכטולוגי מנאום חג השבועות. הוא מדגיש יותר את התגשמות הנבואות, את תפקידו המיוחד של ישראל ואת שובו העתידי של המשיח. כמו הנאום הראשון, הוא מתמקד כולו בישוע, בתחייתו ובקריאה לתשובה. כך הוא מהווה אחת מן העדויות השליחיות החשובות ביותר ששרדו בספר מעשי השליחים.