התשובה אינה חידוש שהנהיגה הנצרות. היא שייכת בעומק לאמונה ולרוחניות היהודית. מה שהברית החדשה מביאה אינו עקרון התשובה עצמו, אלא קשרו לאישיותו של המשיח ישוע ולשפיכת רוח הקודש.
1- התשובה בברית הישנה
הרעיון של שיבה אל אלוהים נמצא בכל מקום בכתבי הקודש העבריים. הנביאים קוראים לישראל בלי הרף לפנות מחטאיו:
“שובו אלי בכל לבבכם” (יוֹאֵל 2.12).
“יעזוב רשע את דרכו (...) וישוב אל ה” (יְשַׁעְיָהוּ 55.7).
“שובו בנים שובבים” (יִרְמְיָהוּ 3.22).
הפועל העברי שוב (“לחזור”) מבטא את הרעיון הזה של פנייה וחזרה אל אלוהים. התשובה כרוכה אפוא בשינוי התנהגות ובשיקום הקשר עם אלוהים.
2- התשובה ביהדות בית שני
במאה הראשונה כבר תפסה התשובה מקום מרכזי בדבקות היהודית. התפילות, הצומות, יום הכיפורים והקרבנות במקדש היו קשורים בבקשת סליחה אלוהית (וַיִּקְרָא 16.29-34).
גם ספר תהילים מבטא דרך זו:
“לב טהור ברא לי אלוהים” (תְהִלִּים 51.10).
3- יוחנן המטביל כבר הטיף לתשובה
לפני ישוע קרא יוחנן המטביל אל ישראל:
«שובו בתשובה כי מלכות השמים קרבה» (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 3.2).
טבילתו הייתה:
“טבילת תשובה לסליחת חטאים” (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 1.4).
ישוע עצמו חוזר על הקריאה הזאת:
“שובו והאמינו בבשורה הטובה” (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 1.15).
4- פטרוס אינו רק מחדש
כאשר פטרוס מכריז:
“שובו, ויטבל כל אחד מכם בשם ישוע המשיח” (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.38),
שומעיו היהודים כבר מכירים היטב את מושג התשובה. החידוש נמצא במקום אחר:
- הסליחה ניתנת מעתה בשם ישוע;
- המשיח הצלוב והקם לתחייה מוצג כיסוד הישועה;
- מתנת רוח הקודש מובטחת למאמינים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.38-39);
- הברית החדשה שהנביאים בישרו עליה מתחילה להתממש (יִרְמְיָהוּ 31.31-34; יְחֶזְקֵאל 36.25-27).
5- התשובה ביהדות הרבנית
לאחר חורבן המקדש בשנת 70 תמשיך היהדות הרבנית להעניק מקום מרכזי לתשובה (“חזרה”). היא נשארת עד היום אחד מעמודי התווך של הרוחניות היהודית, ובמיוחד בעשרת ימי התשובה שלפני יום הכיפורים.
סיכום
מנקודת מבט היסטורית ותיאולוגית, התשובה היא חלק שלם מהיהדות. לכן פטרוס אינו מציג מושג חדש כשהוא קורא לשומעיו לשוב בתשובה. החידוש שבמסרו טמון בכך שהוא מציג מעתה את המשיח ישוע כאמצעי שבאמצעותו אלוהים מעניק את סליחת החטאים ואת מתנת רוח הקודש (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.38). כך, ההטפה השליחית עומדת ברציפות עם קריאת נביאי הברית הישנה, ובה בעת היא מעניקה לה את הגשמתה הכריסטולוגית.