מנקודת מבט היסטורית ופרשנית, אין בהכרח סתירה בין סיפורו של מתי לסיפור ספר מעשי השליחים. שני המחברים מתארים כנראה היבטים שונים של אותו אירוע.
1- סיפורו של מתי: התלייה
מתי כותב בפשטות:
״ויצא ויתלה את עצמו״ (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.5).
כוונתו להראות את יאושו של יהודה לאחר שהשיב את שלושים השקלים לראשי הדת.
2- סיפור ספר מעשי השליחים: נפילת הגוף
פטרוס מצהיר:
״ונפל על פניו, ונבקע באמצע גופו, וכל קרביו נשפכו״ (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.18).
לוקס אינו אומר במפורש שיהודה התאבד בנפילתו. הוא מתאר רק את המצב שבו נמצא גופו לאחר נפילה אלימה.
3- הרמוניזציה אפשרית
הפתרון שאומץ בדרך כלל מימי קדם הוא זה:
- יהודה תולה את עצמו (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.5).
- גופו נשאר תלוי זמן מה.
- החבל, או ביתר סבירות הענף שאליו נקשר, נשבר.
- הגוף נופל במקום תלול ונקרע מעוצמת הנפילה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.18).
כך מתי מדווח על סיבת המוות, ואילו לוקס מתאר מה אירע לאחר מכן לגופה.
4- עדויות קדומות
פפיאס מהיירפוליס הכיר כבר כמה מסורות על קצו של יהודה, דבר המראה שפרשה זו עוררה דיונים בין הנוצרים בשלב מוקדם מאוד. מאוחר יותר סבר גם אוגוסטינוס מהיפו ששני הסיפורים משלימים זה את זה ואינם סותרים.
5- הסבר לשוני אחר
יש חוקרים המדגישים שהפועל המופיע ב־(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.18) עשוי לתאר פשוט נפילה קדימה מבלי לציין את הסיבה. לוקס אפוא אינו מבקש לספר על התאבדותו של יהודה, שכבר הייתה ידועה לקוראיו, אלא רק על התוצאה המחרידה של מוות זה.
6- בעיית ״השדה שרכש יהודה״
קושי נוסף הוא שמתי קובע שראשי הכוהנים קנו את השדה (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.7-8), ואילו פטרוס אומר שיהודה רכש את הקרקע הזאת (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.18). גם כאן אפשר ליישב בין שתי הקביעות: הקרקע נקנתה בכסף ששייך ליהודה, ולכן אפשר היה לראות בה מבחינה משפטית את רכישתו.
סיכום
לפיכך אפשר לראות כך:
- מתי מדווח על ההתאבדות בתלייה;
- לוקס מדווח על מציאת הגוף לאחר נפילתו;
- שני הסיפורים אינם בהכרח בלתי מתיישבים, אלא מדגישים פרטים שונים.
אילו רצו המחברים להמציא סיפור מתואם, כנראה היו מוסרים בדיוק את אותה גרסה. העובדה שכל אחד מהם שומר על נקודת מבטו שלו היא דווקא מאפיין רגיל של עדויות עצמאיות, כפי שמוצאים לעתים קרובות בבשורות ובספר מעשי השליחים.