החלטתו של פטרוס להשלים את קבוצת השליחים בבחירת מתתיה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.15-26) אינה נובעת כנראה מדאגה ארגונית בלבד. כמה סיבות תיאולוגיות וסמליות מסבירות צעד זה.
1- השבת המספר הסמלי של שנים עשר שבטי ישראל
למספר שנים עשר יש ערך סמלי רב במקרא. הוא מזכיר את שנים עשר בני יעקב ואת שנים עשר שבטי ישראל (בְּרֵאשִׁית 35.22-26). ישוע עצמו בחר שנים עשר שליחים כדי לייצג את עם אלוהים המחודש (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 10.1-4).
בסעודה האחרונה הבטיח ישוע לשליחים:
“אתם ההולכים אחרי, בחידוש כל הדברים תשבו על שנים עשר כסאות ותשפטו את שנים עשר שבטי ישראל” (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 19.28).
לאחר היעלמותו של יהודה נותרו רק אחד עשר שליחים. נראה אפוא שפטרוס רואה צורך להשיב את קבוצת השליחים לשלמותה לפני לידתה הרשמית של הקהילה בחג השבועות (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.1-4).
2- החלפת יהודה כמצוות הכתובים
פטרוס אינו מציג יוזמה זו כרעיון אישי. הוא קובע שהיא נענית להתגשמות הכתובים:
“ופקודתו יקח אחר” (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.20).
אז הוא מצטט שני מזמורים:
- (תְהִלִּים 69.25) ;
- (תְהִלִּים 109.8).
לפי הבנתו, בגידתו של יהודה והיעלמותו נאמרו מראש, וראוי היה שאחר ייטול את תפקידו כשליח.
3- הכנת העדות לתחייה
השליחות העיקרית של השליחים היא להיות עדים לתחיית המשיח ישוע:
“לכן צריך שאחד מן האנשים שהיו אתנו כל העת שבה בא ויצא אדוננו ישוע בינינו…, יהיה אתנו עד לתחייתו” (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.21-22).
המחליף היה צריך אפוא ללוות את ישוע משירותו של יוחנן המטביל ועד העלייה השמימה ולהיות עד להופעותיו של המוקם לתחייה. דרישה זו מסבירה מדוע הוצעו רק יוסף בר־סבא ומתתיה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.23).
4- להמתין לחג השבועות עם קבוצת שליחים שלמה
מינויו של מתתיה מתרחש לפני בוא רוח הקודש (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.26). נראה שלוקס מראה שהקהילה הנולדת נכנסת לשלב חדש כשהשנים עשר שליחים מתכנסים יחד. ביום חג השבועות “האחד עשר”, שהפכו שוב ל“שנים עשר”, הם המקבלים יחד את הבטחת האב (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.1-4).
5- תפקיד מיוחד ולא רצף שליחים כללי
הכתוב אינו מראה שכל שליח היה צריך להיות מוחלף לאחר מותו. יעקב בן זבדי יוצא להורג מאוחר יותר (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 12.1-2) ולא ימונה לו יורש. מצבו של יהודה נראה אפוא יוצא דופן, משום שהוא נטש את תפקידו עוד לפני ההתחלה הרשמית של שליחות השליחים.
סיכום
פטרוס מבקש כנראה להשיב את קבוצת השנים עשר על כנה משום שהוא סבור שלמספר זה יש משמעות סמלית הקשורה לישראל החדשה שישוע הכריז עליה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.29-30). היעלמותו של יהודה לא הייתה אמורה להשאיר שליחות זו בלתי גמורה. בבחירת מתתיה כמצוות הכתובים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.20), התלמידים מתכוננים לקבל את רוח הקודש ולהיות העדים הרשמיים לתחיית המשיח ישוע בפני העולם כולו (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.8).
מבחינה היסטורית מינוי זה ראוי לציון, שכן מתתיה אינו מופיע עוד לאחר מכן בספר מעשי השליחים. עניינו העיקרי של לוקס אינו אפוא לספר את קורותיו, אלא להראות שברגע שבו מתחילה ההיסטוריה של הקהילה, קבוצת השליחים שבה לשלמותה הסמלית.