הטלת הגורל המוזכרת ב(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.26) עלולה להפתיע את הקורא המודרני, אך היא תואמת מנהג עתיק הידוע היטב ביהדות. עבור התלמידים לא היה זה משחק מזל, אלא דרך לחפש את רצון האלוהים לאחר שהתפללו.
1- מנהג מקראי עתיק
בברית הישנה נהגו להשתמש בגורל לעתים קרובות כדי לקבל החלטות מסוימות:
- חלוקת בין השבטים (יְהוֹשֻעַ 18.6-10);
- קביעת התפקידים הכהניים (1 דִּבְרֵי הַיָּמִים 24.5);
- חלוקת העבודות במקדש (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.8-9);
- גילוי יהונתן לאחר מעשהו הנמהר (1 שְׁמוּאֵל 14.41-42);
- קביעת השעיר לעזאזל ביום הכיפורים (וַיִּקְרָא 16.8-10).
ספר משלי אף קובע:
“בחיק יוטל הגורל, ומה כל משפטו” (מִשְׁלֵי 16.33).
כך, עבור יהודי המאה הראשונה, הטלת גורל הייתה דרך לגיטימית לאפשר לאלוהים לגלות את בחירתו.
2- מדוע פנו לגורל?
התלמידים כבר קבעו את הקריטריונים הנחוצים:
- המועמד היה צריך ללוות את ישוע מטבילת יוחנן ועד העלייה השמימה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.21-22);
- שני אנשים עמדו בתנאים אלה: יוסף בר-סבא ומתתיה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.23).
מאחר שלא יכלו להכריע בין שני העדים הללו, הם מתפללים:
“אתה, אדון, היודע לבבות כולם, הראה מי משני אלה בחרת” (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.24).
רק אחרי תפילה זו הם עוברים להטלת הגורל (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.26). הגורל איננו מחליף אפוא את ההתבוננות; הוא בא אחרי הבחירה המוקדמת ואחרי התפילה.
3- כיצד נעשתה הטלת הגורל הזו?
לוקס אינו נותן שום פרט. ביהדות היו כמה שיטות:
- אבנים או חלוקי אבן ועליהם שמות המועמדים;
- חתיכות עץ או לוחיות;
- אסימונים שהונחו בכלי.
השיטה המדויקת נותרה בלתי ידועה.
4- מדוע המנהג הזה נעלם לאחר מכן?
בחירת מתתיה היא השימוש האחרון בגורל בכל הברית החדשה. לאחר חג השבועות ובואה של רוח הקודש (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.1-4), החלטות חשובות מתקבלות בדרך אחרת:
- בהדרכת רוח הקודש (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 13.2-3);
- בתפילה ובהתייעצות (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 15.28);
- בהכרה במתנות ובקריאות של האלוהים (1 טימותי 4.14).
הדבר מסביר מדוע כמה מחברים נוצרים ראו בבחירת מתתיה תקופת מעבר בין הברית הישנה לבין חיי הקהילה המונהגת על ידי הרוח.
5- האם היה על פאולוס להחליף את יהודה?
יש שסברו שהתלמידים פעלו מהר מדי ושהאלוהים ייעד דווקא את פאולוס לתפקיד זה. אולם דבר בטקסט אינו מרמז על טעות מצדם. לוקס מספר את האירוע ללא ביקורת ומסכם בפשטות:
“מתתיה נמנה עם אחד עשר השליחים” (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.26).
יתר על כן, פאולוס רואה את עצמו שליח “כנפל” (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 15.8) ומודה שקריאתו הייתה יוצאת דופן. הוא אינו טוען מעולם שהחליף את יהודה.
סיכום
הטלת הגורל על מתתיה לא הייתה אפוא מנהג אמונה תפלה, אלא שיטה מסורתית שאפשרה למסור את ההחלטה הסופית בידי האלוהים. בחירה זו מופיעה כאירוע מעבר, בין העלייה השמימה לבין חג השבועות, לפני שהקהילה תונהג במלואה על ידי רוח הקודש.