האם המתים רואים את החיים?

בהישארות בהנחה של מתים מודעים: המקרא אינו אומר לעולם במפורש שהמתים “רואים” את החיים ברציפות, כאילו הם צופים בחיינו בשידור חי. אפשר רק להסיק כמה רמזים, בזהירות.

1. טקסטים המראים מודעות מסוימת למציאות הארצית

יש קטעים שבהם נראה שהמתים לפחות יודעים מה קורה על הארץ:

• לוקס 16.19‑31 (העשיר ואלעזר)
  • העשיר נזכר באחיו שעודם בחיים.
  • אך הטקסט אינו אומר שהוא רואה אותם, אלא רק שהוא יודע שהם קיימים ושהם עלולים לבוא “אל מקום העינויים הזה”.
• ההתגלות 6.9‑10
  • הנשמות תחת המזבח זועקות אל אלוהים על מה שקורה על הארץ (“עד מתי… לא תשפוט ולא תנקום את דמנו מיושבי הארץ?”).
  • גם כאן הן מודעות למצב, אך איננו יודעים איך הן מקבלות את המידע הזה (ראייה ישירה? התגלות מאלוהים?).

טקסטים אלה מראים מודעות למציאות הארצית, אך אינם מוכיחים שהמתים צופים ללא הרף במה שהחיים עושים כיחידים.

2. טקסטים המצוטטים לעתים קרובות, אך יש לפרשם בזהירות

• אל העברים 12.1: “ענן עדים כה גדול”
  • רבים מדמיינים את המאמינים שהלכו לעולמם כצופים באצטדיון הרואים אותנו רצים ב“מרוץ”.
  • אך הטקסט מדגיש בעיקר את תפקידם כ“עדים” בדוגמת אמונתם (פרק 11), ולא את העובדה שהם צופים במעשינו בהווה.
• שמואל א' 28 (שאול ושמואל באמצעות בעלת האוב)
  • שמואל, שכבר מת, מדבר אל שאול ונראה מודע למצב הרוחני והמדיני.
  • אך זה טקסט מיוחד מאוד, בשטח אסור (כישוף מתים), והוא אינו משמש בסיס ל“תיאולוגיה רגילה” של היחס בין המתים והחיים.

3. מה שהמקרא אינו אומר (ומוטב לא להמציא)

• אין סימן ברור לכך ש:
  • המתים “צופים בנו חיים” ברציפות,
  • הם יכולים ליצור עמנו קשר ביוזמתם,
  • עלינו לקרוא להם או לבקש את מבטם או את הסכמתם.

להפך, המקרא:

• אוסר כל ניסיון ליצור קשר עם המתים (דברים 18.10‑12),
• מכוון אותנו אל אלוהים לבדו ואל המשיח כמליץ היחיד (טימותיאוס א' 2.5).

לכן גם אם המתים המודעים עשויים לדעת משהו על מה שקורה על הארץ (למשל בהתגלות מאלוהים), המקרא אינו הופך זאת לעולם לרכיב חשוב באמונתנו או בחיינו הנוצריים.

4. עמדה זהירה

אפשר לומר, תוך הישארות קרובה ככל האפשר לטקסט:

• המאמינים שהלכו לעולמם הם עם המשיח, באור, בשלום.
• הם מודעים, הם סוגדים, הם ממתינים לתחייה.
• סביר שיש להם הבנה עמוקה יותר משלנו במעשה אלוהים.
• אך המקרא אינו מלמד אותנו שהם עוקבים בשידור חי אחר פרטי חיינו, ולא שדבר זה אמור למלא תפקיד בחסידותנו.

במילים אחרות: אלוהים יודע הכול עלינו, המשיח מליץ עבורנו, רוח הקודש שוכנת בנו. על יחסים אלה מזמין אותנו הכתוב להתרכז, ולא על מבט אפשרי של המתים.