Selon l’apôtre Paul dans la Bible ( 11), la chute temporaire des Juifs est présentée comme une opportunité pour les païens (non-Juifs) d’accéder au salut, mais elle n’est pas définitive, elle vise aussi à provoquer un retour des Juifs à Dieu.
הסבר מקראי ( 11) :
_פאולוס כותב: "בנפילתם באה הישועה לגויים, כדי לקנא את ישראל." (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָרוֹמִיִּים 11.11)
_פירוש הדבר שהדחייה הזמנית של חלק מהעם היהודי אפשרה לפתוח את בשורת הישועה לכל העמים. זו איננה גזירת דין, אלא שלב בתוכנית האלוהית.
_פאולוס מדגיש שאלוהים לא דחה את עמו: "אלוהים לא דחה את עמו אשר ידע מראש." (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָרוֹמִיִּים 11.2)
_הוא משתמש בדימוי של עץ הזית: הגויים הם ענפים מורכבים על עץ ישראל. אל להם להתגאות, כי הענפים הטבעיים (היהודים) יכולים להיות מורכבים בחזרה אם יאמינו.
המשמעות התאולוגית:
_"נפילתם" של היהודים נתפסת כשלב בתכנית האוניברסלית של אלוהים:
_היא מאפשרת לגויים להיכנס לברית.
_היא מכינה שיבה עתידית של ישראל, שתהיה ברכה גדולה אף יותר.
_פאולוס מסיים בהבטחה זו: "וכך כל ישראל יושע." (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָרוֹמִיִּים 11.26)
המסר הרוחני:
_קטע זה איננו גינוי של היהודים, אלא הזמנה לענווה ולתקווה.
_הוא מדגיש שאלוהים פועל דרך עיקולי ההיסטוריה כדי להגשים את תכנית הגאולה שלו לכול.
כך פורש הקטע 11 בהיסטוריה הנוצרית ובדיאלוג הבין־דתי:
- פרשנות תאולוגית קלאסית:
_Saint Augustin et d’autres Pères de l’Eglise ont vu dans la chute d’Israël une étape du plan divin : Dieu permet temporairement l’endurcissement d’Israël pour que les païens accèdent au salut.
_ פרשנות זו רואה את האירועים כמתנהלים לפי תכנית המכוונת ליעד: היא אינה מגנה את ישראל, אלא מבשרת את שובו בעתיד. פאולוס מדבר על "סוד": "קשיות לב באה על חלק מישראל עד אשר ייכנס מלוא הגויים." (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָרוֹמִיִּים 11.25)
?️ 2. הרהור מודרני ודיאלוג בין־דתי:
_לאחר טרגדיות המאה העשרים, ובמיוחד השואה, תאולוגים נוצרים שבו ובחנו את הקטע כדי למנוע כל קריאה אנטישמית.
_מועצת הוותיקן השנייה (1965) קובעת בNostra Aetate שאין לראות ביהודים עם שנדחה על ידי אלוהים, וכי הברית עם ישראל עדיין תקפה.
__פרשנים מקראיים רבים מציינים שישועת הגויים כרוכה בדו־קיום עם היהודים בתכנית אלוהים, מבלי שהדבר משמעו נטישתם.
- חזון אקומני ואוניברסלי:
_כיום נוצרים רבים רואים ב 11 הזמנה לענווה: המאמינים שמן העמים חייבים להכיר בחובם לישראל.
_הטקסט קורא לתקווה: "כי אם דחייתם היא פיוס לעולם, מה תהיה קבלתם אם לא תחייה מן המתים?" (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָרוֹמִיִּים 11.15)
לסיכום:
_נפילת היהודים נתפסת כהזדמנות לגויים, אך גם כשלב זמני.
_הטקסט המקראי מזמין לאחדות, להכרה הדדית ולתקווה לישועה אוניברסלית.