דימוי “אבן הפינה” המצוטט בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.42 הוא התייחסות ישירה לתְהִלִּים 118.22-23, והוא חוזר פעמים רבות בברית החדשה כדי לציין את המשיח ישוע כיסוד הישועה, שנדחה בידי בני אדם אך נבחר בידי אלוהים.
במשל הכורמים הרעים
בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.42 אומר ישוע:
“האבן אשר מאסו הבונים היתה לראש פינה; מאת יהוה היתה זאת, היא נפלאת בעינינו.”
הוא מצטט כאן את תְהִלִּים 118.22-23, טקסט משיחי שהיהודים הכירו היטב. בהקשר של ה, האבן הנדחית מייצגת את הבן שהכורמים הרגו, כלומר את המשיח ישוע עצמו, שנדחה בידי המנהיגים הדתיים אך הוקם בידי אלוהים כיסוד המלכות.
חזרות בברית החדשה
_הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 12.10-11 והבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 20.17 שתי הבשורות הסינופטיות הללו חוזרות על אותו ציטוט במסגרת ה על הכורמים, ומדגישות שהמשיח ישוע הוא האבן הנדחית הזאת.
_מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.11 פטרוס, בפני ה, מצהיר על המשיח ישוע: “ישוע הוא האבן שנדחתה בידיכם הבונים, אשר היתה לראש פינה.” הוא מחיל במפורש קטע זה על המנהיגים הדתיים שדחו את ישוע.
_אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָרוֹמִיִּים 9.33 פאולוס מדבר על אבן נגף שהונחה בציון, ומשלב בין יְשַׁעְיָהוּ 8.14 ליְשַׁעְיָהוּ 28.16, כדי להראות שהמשיח ישוע הוא גם יסוד וגם מכשול לאלה המסרבים להאמין.
_אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָאֶפְסִיִּים 2.20 Paul enseigne que l’Eglise est bâtie sur le fondement des apôtres et des prophètes, Jésus-Christ lui-même étant la pierre angulaire.
_הָאִגֶּרֶת הָרִאשׁוֹנָה לְפֶטְרוֹס הַשָּׁלִיחַ 2.4-8 Pierre développe cette image : Jésus est la pierre vivante, rejetée par les hommes mais choisie par Dieu. Il est la pierre d’angle pour ceux qui croient, mais une pierre d’achoppement pour ceux qui désobéissent.
בימי ישוע הייתה לאבן הפינה חשיבות עליונה באדריכלות, בעיקר בבנייני אבן כמו בתים, מקדשים או חומות. היא לא הייתה רק קישוט: היא הייתה מבנית, סמלית ואסטרטגית.
תפקידה האדריכלי של אבן הפינה
_יסוד ויציבות אבן הפינה הייתה לרוב האבן הראשונה שהונחה בבנייה. היא שימשה נקודת ייחוס ליישור כל שאר האבנים. אם הונחה שלא כראוי, כל הבניין היה עלול להיות לא יציב.
_חיבור הקירות בבניינים בעלי פינות (כמו פינות של בניינים), חיברה אבן הפינה שני קירות והבטיחה את לכידותם. היא נשאה חלק מהמשקל והבטיחה את חוזק המכלול.
_נבחרת בקפידה היא נדרשה להיות מסותתת למשעי, חזקה ועמידה. אבן שהבונים דחו עלולה הייתה להיחשב בלתי מתאימה, אך לפעמים זו שהוזנחה התגלתה כמתאימה ביותר, ומכאן הכוח הסמלי של הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.42.
סמליות רוחנית
בהקשר המקראי, אבן הפינה הופכת למטפורה עוצמתית:
_המשיח ישוע הוא האבן הזאת: שנדחתה בידי המנהיגים הדתיים, אך נבחרה בידי אלוהים כיסוד הישועה.
_היא מייצגת את יסוד מלכות האלוהים, שעליו בנויה הכנסייה (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָאֶפְסִיִּים 2.20).
_היא גם אבן נגף לאלה המסרבים להאמין (הָאִגֶּרֶת הָרִאשׁוֹנָה לְפֶטְרוֹס הַשָּׁלִיחַ 2.7-8).
סיכום
בימי המשיח ישוע הייתה אבן הפינה הכרחית לכל בנייה מתמשכת. בהשוואת עצמו לאבן זו, מצהיר המשיח ישוע שהוא היסוד האיתן, נקודת המוצא והחוליה החיונית של מלכות האלוהים. לדחות אבן זו פירושו לבנות ללא יסוד; לקבלה פירושו לבנות על הסלע.