הבשורות, ובמיוחד הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.3-4 והַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 18.21-22, מציגות את הסליחה כדרישה יסודית מן התלמיד, המושרשת ברחמי האלוהים ומיושמת ללא גבול.
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.3-4 : Le pardon conditionné à la repentance
ישוע המשיח אומר: “אם יחטא אחיך, הוכח אותו; ואם יתחרט, סלח לו. ואם יחטא לך שבע פעמים ביום, ושבע פעמים ישוב אליך לאמר: מתחרט אני, תסלח לו.”
עיקרי הדברים: הסליחה קשורה בחרטה, האח מכיר באשמתו. חזרת הסליחה (עד שבע פעמים ביום) מדגישה את הנדיבות הנדרשת.
התלמיד נקרא לערנות אחים: הוא מוכיח, אך סולח מיד כשהאחר שב.
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 18.21-22 : Le pardon sans limite
פטרוס שואל: “אדוני, כמה פעמים אסלח לאחי כשיחטא לי? עד שבע פעמים?” ישוע משיב: “איני אומר לך עד שבע פעמים, אלא עד שבעים פעמים שבע.”
עיקרי הדברים: ישוע המשיח חורג מהגבול הסמלי שהציע פטרוס. המספר “שבעים פעמים שבע” (490) אינו נתפס כפשוטו: הוא מציין סליחה אין־סופית.
אחרי קטע זה בא , המראה שסירוב לסלוח לאחר שנסלח לנו הוא חטא חמור.
סינתזה תיאולוגית
הסליחה היא מעשה רצוני וחוזר, המשקף את טבעו של אלוהים עצמו. היא אינה תלויה במספר העוולות, אלא בנכונות הלב לשקם את היחסים.
לוקס מדגיש את החרטה, ואילו מתי מדגיש את אין־סופיות הסליחה, אף נוכח עוולות חוזרות.