אברם חי במסופוטמיה, שבה סוגדים לאלים רבים. בני האדם, שאינם מבינים את כוחות הטבע, קוראים להם אלים.
יש אל לשמש, אל לירח, אל לים, וכן הלאה. במקרים נואשים מסוימים הקריבו אפילו בני אדם, לעיתים אפילו את ילדיהם שלהם, בתקווה לקבל מהם בכך תגובה חיובית!
אברם שרוי במנהגים הללו, שהפכו בעיניו לדבר רגיל. לכן ההתגלות של אל חדש אינה מפתיעה אותו. אולם הוא עומד להתעמת עם ייחודיות גדולה: אל אחד.
האל הזה אינו אורח חדש על הבמה העולמית, עוד אחד מני רבים! הוא מתגלה כיחיד, בורא הארץ והאדם. הוא, והוא לבדו, מקור כל מה שאברם יכול לראות ולגעת בו.
כך אברם ניצב מול מציאות המעמידה בסימן שאלה את כל ידיעותיו הרוחניות ומורידה אותן למעמד של אגדות.
אברם מגלה את האל ומוביל את משפחתו ואת צאצאיו אל הידיעה הזאת. הוא נכנע לאל הזה וכך הופך לדוגמה לכל הדורות הבאים.