דניאל 2 – האלוהים החושף סודות ומנהיג את ההיסטוריה

דניאל ב׳ מספר על אירוע יוצא דופן שהתרחש בראשית מלכותו של נבוכדנצר. מלך בבל חולם חלום המטלטל אותו. הוא דורש מחכמיו לגלות לו לא רק את משמעותו, אלא גם את תוכן החלום עצמו.

איש אינו יכול להשיב.

דניאל וחבריו פונים אז אל אלוהים. במהלך הלילה נגלה הסוד לדניאל.

הצעיר מיהודה רואה צלם עצום העשוי מחומרים שונים. הוא מייצג רצף של ממלכות אנושיות. לבסוף אבן שמקורה אינו אנושי פוגעת בצלם, משמידה אותו כליל והופכת להר גדול הממלא את כל הארץ.

אך המסר העיקרי של דניאל ב׳ אינו מסתכם בזיהוי הממלכות המיוצגות בצלם הזה.

הפרק משיב על שאלה יסודית יותר:

מי באמת מנהל את ההיסטוריה?

תשובתו של דניאל ברורה: מלכים שולטים לזמן מה, אימפריות קמות ולאחר מכן נעלמות, אך אלוהים נשאר הריבון.

הסיפור נפתח בניגוד בולט: האיש השולט באימפריה עצומה אינו מצליח למצוא מנוחה בגלל חלום.

נבוכדנצר חולם חלום המטלטל אותו:

«נבוכדנצר חלם חלומות. רוחו נטרדה ולא יכול היה לישון» (דָּנִיֵּאל 2.1).

המלך מזמן אז את המומחים שבחצרו: חרטומים, אשפים, מכשפים וכשדים (דָּנִיֵּאל 2.2).

אך הוא מציב דרישה יוצאת דופן.

עליהם לגלות לו את החלום ואת פתרונו.

הכשדים מוחים:

«אין אדם על הארץ היכול לעשות את מה שהמלך דורש» (דָּנִיֵּאל 2.10).

קביעתם נכונה.

שום יכולת אנושית אינה מאפשרת לדעת באופן טבעי את תוכנו של חלום שלא סופר.

כך מוביל הסיפור את הקורא אל גבול ברור: האדם אינו יכול לדעת הכול.

חוסר יכולתם של החכמים יוצר משבר המאיים ישירות על דניאל וחבריו.

נבוכדנצר מתמלא זעם עז ומצווה להמית את חכמי בבל (דָּנִיֵּאל 2.12).

גם דניאל נכלל בגזרה.

כאשר הוא שומע על ההחלטה, הוא אינו נבהל. הוא פונה אל אריוך, האחראי לביצוע הצו, ולאחר מכן מבקש מן המלך להעניק לו זמן (דָּנִיֵּאל 2.14-16).

אולם לדניאל עדיין אין תשובה.

לכן ביטחונו אינו נשען על ידע סודי שכבר רכש.

הוא חוזר אל חנניה, מישאל ועזריה ומבקש מהם לבקש עמו את רחמי אלוהים (דָּנִיֵּאל 2.17-18).

מול מצב בלתי אפשרי, דניאל מתחיל בתפילה.

ההבדל בין דניאל לחכמי בבל אינו בכך שדניאל הוא מגיד עתידות טוב יותר. ההבדל טמון במקור ידיעתו.

במהלך הלילה:

«הסוד נגלה לדניאל בחזון» (דָּנִיֵּאל 2.19).

דניאל לא גילה את החלום בכוחות עצמו.

הוא קיבל אותו.

הבדל זה מהותי.

מומחי בבל הודו שאף אדם אינו יכול לעשות את מה שהמלך דורש.

דניאל אינו טוען אחרת.

כאשר הוא ניצב לפני נבוכדנצר, הוא מצהיר:

«את הסוד שהמלך מבקש אין החכמים, האשפים, החרטומים או מגידי העתידות יכולים לגלות למלך. אולם יש בשמים אלוהים המגלה סודות» (דָּנִיֵּאל 2.27-28).

דניאל אינו אומר:

«אני חכם מהם.»

הוא מצהיר:

«אלוהים יכול לגלות את מה שהאדם אינו יכול לדעת.»

לפני שהוא מסביר את החלום, דניאל נושא תפילה שכבר מגלה את משמעותו העמוקה.

לאחר שקיבל את ההתגלות, דניאל מברך את אלוהים:

«לו החכמה והגבורה. הוא משנה עתים וזמנים, מסיר מלכים ומקים מלכים» (דָּנִיֵּאל 2.20-21).

הצהרה זו יסודית.

עוד לפני שהוא מדבר על הצלם, דניאל מסביר מי שולט בהיסטוריה.

מלכים יכולים להיות רבי־עוצמה ביותר.

הם אינם נצחיים.

אימפריות עשויות להיראות בלתי מנוצחות.

בסופו של דבר הן נעלמות.

אלוהים, הוא נשאר.

לכן משפט זה הוא אחד המפתחות העיקריים לדניאל ב׳:

«הוא מסיר מלכים ומקים מלכים.»

דניאל התחנך ב«ספר ולשון כשדים» (דָּנִיֵּאל 1.4). לכן הכיר את תרבות בבל.

אך דניאל ב׳ מציג הבחנה ברורה מאוד בין דרכו לבין דרכם של המומחים הדתיים בחצר.

דניאל אינו משתמש בטכניקה המאפשרת גישה לסודות.

הוא מתפלל.

יחד עם חבריו הוא מבקש:

«רחמים מאת אלוהי השמים על הסוד הזה» (דָּנִיֵּאל 2.18).

תפילה אינה שיטה שנועדה לחייב את אלוהים להשיב.

דניאל מבקש; אלוהים בוחר לגלות.

לאחר מכן מספר דניאל למלך את אשר ראה, ובכך מוכיח שהסוד אכן נגלה לו.

נבוכדנצר ראה צלם עצום.

ראשו עשוי זהב.

חזהו וזרועותיו עשויים כסף.

בטנו וירכיו עשויים נחושת.

שוקיו עשויים ברזל.

רגליו עשויות בחלקן ברזל ובחלקן חרס (דָּנִיֵּאל 2.31-33).

ואז מתרחש דבר שונה לחלוטין:

«אבן נגזרה שלא בידיים» (דָּנִיֵּאל 2.34).

היא פוגעת ברגלי הצלם.

הכול קורס.

הברזל, החרס, הנחושת, הכסף והזהב מתפוררים ונישאים ברוח כאבק.

אז הופכת האבן ל:

«הר גדול וממלאת את כל הארץ» (דָּנִיֵּאל 2.35).

הצלם מייצג רצף של ממלכות.

האבן מייצגת את המלכות שאלוהים מקים.

הזיהוי ההיסטורי המפורט של חלקי הצלם השונים ראוי למחקר נפרד. כאן די במסר הכללי: שום אימפריה אנושית אינה מהווה את תכלית ההיסטוריה.

דניאל מתחיל את הפירוש בהכרה מלאה בגדולתו של השליט הבבלי, ובה בעת מזכיר לו את מקור כוחו.

דניאל אומר לו:

«המלך, אתה מלך המלכים, כי אלוהי השמים נתן לך את המלכות, העוצמה, הכוח והכבוד» (דָּנִיֵּאל 2.37).

ואחר כך:

«אתה הוא ראש הזהב» (דָּנִיֵּאל 2.38).

נבוכדנצר מוצג אפוא כשליט יוצא דופן.

אך ביטוי אחד משנה את כל נקודת המבט:

« le Dieu du ciel t'a donné ».

למלך יש כוח, אך הוא קיבל אותו.

הוא מולך, אך אינו המקור העליון למלכותו.

ודניאל ממשיך:

«אחריך תקום מלכות אחרת» (דָּנִיֵּאל 2.39).

אפילו ראש הזהב עתיד אפוא להפוך לחלק מן העבר של ההיסטוריה.

בבל אינה נצחית.

הצלם מציג היסטוריה שבה כמה מעצמות מופיעות בזו אחר זו.

אחרי המלכות המיוצגת בראש הזהב באות ממלכות אחרות (דָּנִיֵּאל 2.39-40).

המערך האחרון שמתאר דניאל הוא בעל עוצמה מיוחדת, אך יש בו גם פילוג ושבריריות המסומלים בתערובת הברזל והחרס (דָּנִיֵּאל 2.41-43).

כך מתגלה עיקרון כללי.

המעצמות האנושיות משתנות.

אף אחת מהן אינה מצליחה להפוך את שלטונה למלכות נצחית — הצג את ההגדרה של INF038.

דניאל כבר נתן את הסיבה התאולוגית לרצף הזה:

«הוא משנה עתים וזמנים, מסיר מלכים ומקים מלכים» (דָּנִיֵּאל 2.21).

לכן ההיסטוריה אינה יוצאת משליטתו של אלוהים כאשר האימפריות מתחלפות.

עצם רצף הופעתן נשאר תחת ריבונותו.

שיאו של החלום אינו המתכת החזקה ביותר בצלם, אלא אבן הבאה מבחוץ.

דניאל מסביר:

«בימי המלכים האלה יקים אלוהי השמים מלכות שלא תישחת לעולם» (דָּנִיֵּאל 2.44).

מלכות זו שונה מכל אלה שקדמו לה.

ממלכות הצלם באות זו אחר זו.

אך זו נשארת.

ממלכות אנושיות מוחלפות.

ואילו זו:

«לא תימסר לעולם לעם אחר» (דָּנִיֵּאל 2.44).

לכן האבן אינה פשוט אימפריה חדשה הנוספת לצלם.

היא באה מבחוץ ושמה קץ לכל המערכת המיוצגת בו.

המסר רב־עוצמה:

l'histoire humaine ne s'achève pas par le triomphe définitif d'un empire humain, mais par le Royaume établi par Dieu.

פרט אחד בחלום מדגיש את מקורה המיוחד של מלכות זו.

דניאל מדגיש שהאבן נגזרת:

«שלא בידיים» (דָּנִיֵּאל 2.34 ; ראו דָּנִיֵּאל 2.45).

הדגשה זו מראה שמקורה אינו אנושי.

ממלכות הצלם שייכות לעולם המעצמות הפוליטיות.

האבן שייכת לסדר אחר.

המלכות הסופית אינה רק תוצאה טבעית של השתפרות הדרגתית של האימפריות הקודמות.

היא מוקמת בידי אלוהים.

הבדל זה מכריע.

תקוותו של דניאל אינה מבוססת על הרעיון שהאדם יצליח לבסוף לבנות אימפריה מושלמת.

היא מבוססת על התערבותו של אלוהים בהיסטוריה.

דניאל ב׳ מזכיר סיפור מקראי גדול אחר: יוסף לפני פרעה.

גם פרעה חלם חלומות שלא הבין (בְּרֵאשִׁית 41.1-8).

יוסף אמר אז:

«בלעדי! אלוהים ייתן תשובה» (בְּרֵאשִׁית 41.16).

דניאל נוקט אותה גישה לפני נבוכדנצר.

אך קיים הבדל חשוב.

פרעה מספר ליוסף את חלומותיו.

נבוכדנצר דורש מדניאל לגלות לו גם את תוכן החלום.

לכן דניאל תלוי לחלוטין בהתגלות האלוהית כדי לדעת את החלום ואת פתרונו.

בשני הסיפורים העיקרון נשאר זהה:

le serviteur transmet ; Dieu révèle.

כאשר דניאל מסיים את הסברו, נבוכדנצר מבין שידיעתו של הצעיר מיהודה אינה יכולה לנבוע ממנו בלבד.

המלך מצהיר:

«באמת אלוהיכם הוא אלוהי האלוהים, אדון המלכים ומגלה הסודות» (דָּנִיֵּאל 2.47).

הניגוד ל־דָּנִיֵּאל 2.37 בולט.

דניאל כינה את נבוכדנצר:

« roi des rois ».

נבוכדנצר מכיר כעת באלוהים כ:

«אדון המלכים».

המלך יכול למלוך על מלכים אחרים.

אך אלוהים נשאר אדונו של המלך עצמו.

הודאה זו אינה אומרת בהכרח שלנבוכדנצר כבר יש אמונה מונותאיסטית מפותחת במלואה. הפרקים הבאים יראו שמסעו עדיין רחוק מסיומו.

אך זה עתה הוא הכיר באמת מהותית: לאלוהי דניאל יש סמכות וידיעה העולות על שלו.

הפרק מסתיים בהיפוך מוחלט של המצב הראשוני.

בתחילה דניאל נתון בסכנת מוות.

בסוף:

«המלך רומם את דניאל ונתן לו מתנות רבות ויקרות» (דָּנִיֵּאל 2.48).

דניאל מקבל תפקיד חשוב בבבל.

הוא אינו שוכח את חבריו ומבקש מן המלך להפקיד תפקידים גם בידי שדרך, מישך ועבד־נגו (דָּנִיֵּאל 2.49).

הניגוד בולט.

אלה שהיו אמורים למות מרוממים.

מי שלא הייתה בידו התשובה הופך למי שמוסר אותה למלך.

אך דניאל דאג למנוע כל פירוש שגוי:

«לא מפני שיש בי חכמה רבה יותר מבכל החיים נגלה לי הסוד הזה» (דָּנִיֵּאל 2.30).

לכן רוממותו אינה משנה את מסר הסיפור.

הכבוד שייך לאלוהים.

אלוהים לבדו מגלה את הסוד. דניאל אינו מנצח בזכות חכמה נסתרת נעלה יותר: הוא מקבל את מה שאלוהים מגלה לו.

כוחם של המלכים ממשי, אך מוגבל. נבוכדנצר הוא «מלך המלכים», אך אלוהים נשאר «אדון המלכים».

האימפריות אינן נצחיות. הצלם מייצג רצף של ממלכות המופיעות ולאחר מכן נעלמות.

מלכות אלוהים היא מטבע אחר. האבן באה «ללא התערבות אנושית» והופכת להר הממלא את כל הארץ.

דניאל ב׳ מלמד בראש ובראשונה על ריבונותו של אלוהים על ההיסטוריה.

גרסה לימודית זו מציגה במכוון את הקווים המרכזיים של הפרק. להעמקה בשאלות הכרונולוגיה, הרקע של חכמי בבל, המעבר מעברית לארמית, מושג ה«סוד», תפילתו של דניאל, ההקבלה ליוסף והתאולוגיה של הסמכות המלכותית, ניתן לעיין בגרסה האקדמית של המחקר על דניאל ב׳ ובנספחיה.

הזיהוי המפורט של חלקי הצלם השונים, התאמתם לממלכות ההיסטוריות והפרשנויות השונות של האבן יידונו במחקר הבא, המוקדש במיוחד לצלם שבדניאל ב׳ ולמשמעותו הנבואית.