דניאל ב׳ מראה כיצד אלוהים מגלה סודות ומנהיג את ההיסטוריה, וגובר אף על המעצמות הארציות הגדולות ביותר באמצעות חלומו של נבוכדנצר ופירושו בידי דניאל.
דמיין שהמלך החזק ביותר בתקופתך מבקש ממך דבר בלתי אפשרי.
אם תיכשל, אתה עלול למות.
זה בדיוק המצב שאליו דניאל עומד להיקלע.
נבוכדנצר חלם חלום מסתורי. הוא ראה צלם עצום המורכב מחומרים שונים, ולאחר מכן אבן שהורסת את הצלם כולו לפני שהיא הופכת להר עצום.
אך בתחילת הסיפור דניאל אינו יודע דבר מכל זה.
עליו לגלות את החלום עצמו ואת משמעותו.
כיצד אפשר לדעת מה חלם אדם אחר?
מבחינה אנושית, הדבר בלתי אפשרי.
בדיוק כאן מתחיל דניאל ב׳.
נבוכדנצר הוא אחד האנשים החזקים ביותר בתקופתו.
ברשותו צבא עצום.
הוא שולט באימפריה הבבלית.
עמים שלמים כפופים לשלטונו.
ובכל זאת, לילה אחד די בדבר אחד כדי לשלול ממנו את מנוחתו:
un rêve.
״נבוכדנצר חלם חלומות, ותתפעם רוחו ושנתו נהייתה עליו״ (דָּנִיֵּאל 2.1).
הניגוד מדהים.
המלך יכול לשלוט בצבאות.
אך הוא אינו שולט בשנתו.
הוא יכול לכבוש ערים.
אך הוא אינו מבין את חלומו שלו.
לכן הוא מזמן את המומחים שבחצרו: חרטומים, אשפים, מכשפים וכשדים (דָּנִיֵּאל 2.2).
והוא מציב בפניהם אתגר יוצא דופן.
המלך אינו שואל אותם רק:
״מה משמעות החלום שלי?״
הוא גם שואל אותם:
״מה היה החלום שלי?״
החכמים מבינים מיד את הבעיה.
הם משיבים:
״אין אדם על הארץ שיוכל לעשות את אשר המלך מבקש״ (דָּנִיֵּאל 2.10).
והם צודקים.
אתה יכול להיות חכם מאוד.
אתה יכול ללמוד הרבה מאוד.
אתה יכול לדעת מתמטיקה, היסטוריה, שפות או מדעים.
אך אינך יכול לדעת בדרך טבעית את תוכנו של חלום שאדם אחר מסרב לספר לך.
הסיפור מציב אפוא גבול:
il existe des choses que l’intelligence humaine ne peut pas découvrir seule.
נבוכדנצר מתמלא זעם נורא.
הוא מצווה להמית את חכמי בבל (דָּנִיֵּאל 2.12).
גם דניאל וחבריו נכללים בגזרה.
דמיין את המצב.
דניאל עדיין צעיר.
הוא זה עתה סיים את הכשרתו.
ועכשיו באים לחפש אותו מפני שהמלך ציווה להמיתו.
כיצד הוא מגיב?
הוא אינו נבהל.
הוא מבקש הסבר מאריוך, הממונה על ביצוע פקודת המלך.
לאחר מכן הוא מבקש מן המלך לתת לו זמן (דָּנִיֵּאל 2.14-16).
אך יש פרט חשוב:
דניאל עדיין אינו יודע את התשובה.
אז מה הוא עושה?
דניאל חוזר אל חנניה, מישאל ועזריה.
אתה מכיר אותם גם בשמותיהם הבבליים: שדרך, מישך ועבד־נגו.
דניאל מסביר להם את המצב.
לאחר מכן ארבעת הצעירים מתפללים.
הם מבקשים מאלוהים לרחם עליהם ולגלות להם את הסוד (דָּנִיֵּאל 2.17-18).
לדניאל אין נוסחת קסם.
הוא לא גילה שיטה סודית.
הוא אינו טוען שהוא מסוגל לקרוא את מחשבותיו של המלך.
הוא מבקש מאלוהים.
ובלילה קורה דבר מה:
״אז נגלה הסוד לדניאל בחזון לילה״ (דָּנִיֵּאל 2.19).
כעת דניאל יודע את החלום.
מה היית עושה אילו זה עתה קיבלת מידע שיכול להציל את חייך?
דניאל יכול היה לרוץ מיד אל הארמון.
אך הטקסט מספר תחילה על דבר אחר.
דניאל מודה לאלוהים.
״לו החכמה והגבורה. הוא משנה עיתים וזמנים, מסיר מלכים ומקים מלכים״ (דָּנִיֵּאל 2.20-21).
התפילה הזאת כבר נותנת לנו את המפתח לפרק.
עוד לפני שהוא מדבר על הצלם, דניאל מכריז:
אלוהים מנהיג את ההיסטוריה.
מלכים יכולים להיות חזקים.
הם יכולים לאבד את כוחם.
אימפריות יכולות לקום.
הן יכולות להיעלם.
אלוהים, הוא נשאר.
דניאל למד את ״ספר ולשון כשדים״ (דָּנִיֵּאל 1.4).
לכן הוא מכיר את תרבות בבל.
אך כאשר החלום מתגלה לו, הוא לעולם אינו טוען שהשתמש בשיטה בבלית.
לפני נבוכדנצר הוא מסביר:
«את הסוד שהמלך מבקש אין החכמים, האשפים, החרטומים או מגידי העתידות יכולים לגלות למלך. אולם יש בשמים אלוהים המגלה סודות» (דָּנִיֵּאל 2.27-28).
דניאל אינו אומר:
״ראו כמה אני חכם!״
במובן מסוים הוא אומר:
״מה שאתה מבקש בלתי אפשרי לאדם. אך אלוהים יכול לגלות זאת.״
זהו הבדל מהותי.
דניאל מתחיל אז לספר את החלום.
נבוכדנצר ראה צלם עצום ומרשים.
ראשו עשוי זהב.
חזהו וזרועותיו עשויים כסף.
בטנו וירכיו עשויים נחושת.
שוקיו עשויות ברזל.
רגליו עשויות ברזל מעורב בחרס (דָּנִיֵּאל 2.31-33).
דמיין את הצלם הענק הזה ניצב לפני המלך.
אך לפתע מופיע דבר מה.
אבן.
היא נעקרת ״לא בידיים״ (דָּנִיֵּאל 2.34).
לאחר מכן היא פוגעת בצלם באזור רגליו.
והכול קורס.
החורבן מוחלט.
הזהב, הכסף, הנחושת, הברזל והחרס נשברים.
החלום משווה אותם למוץ הנישא ברוח.
לא נותר דבר מן הצלם העצום.
אך האבן אינה נעלמת.
היא הופכת ל:
«הר גדול וממלאת את כל הארץ» (דָּנִיֵּאל 2.35).
זהו מרכז החזון.
הצלם נראה עצום.
האבן נראית קטנה.
ובכל זאת, בסוף הצלם אינו קיים עוד והאבן ממלאת את כל הארץ.
דניאל עצמו נותן את תחילת ההסבר.
הוא אומר לנבוכדנצר:
״אתה הוא ראש הזהב״ (דָּנִיֵּאל 2.38).
ראש הזהב מייצג אפוא את מלכות נבוכדנצר.
אך דניאל מוסיף מיד:
״ואחריך תקום מלכות אחרת״ (דָּנִיֵּאל 2.39).
זהו משפט שנבוכדנצר כנראה לא שכח!
הוא שולט באחת האימפריות החזקות בעולם.
ודניאל זה עתה מודיע לו:
״מלכותך לא תימשך לעולם.״
אחרי בבל יבואו מלכויות אחרות.
הצלם מייצג אפוא רצף של מעצמות אנושיות.
נבחן במדויק את זיהוין במחקר המוקדש במיוחד לצלם.
לעת עתה די במסר המרכזי:
aucun empire humain n’est .
דניאל מכיר בגדולתו של נבוכדנצר.
הוא אף מכנה אותו:
״מלך המלכים״ (דָּנִיֵּאל 2.37).
אך שים לב היטב למשפט כולו:
״אלוהי השמים נתן לך את המלכות, הכוח, העוז והכבוד״ (דָּנִיֵּאל 2.37).
לנבוכדנצר אכן יש כוח.
דניאל אינו מכחיש זאת.
אך הוא מזכיר לו דבר מהותי:
son pouvoir n’est pas absolu.
המלך מולך.
אך הוא אינו אלוהים.
ואפילו האימפריה העצומה שלו תיעלם לבסוף.
האבן אינה מייצגת פשוט אימפריה נוספת.
היא שונה מן הצלם כולו.
דניאל מדגיש פרט אחד:
היא נעקרת ״לא בידיים״ (דָּנִיֵּאל 2.34, 45).
במילים אחרות, מקורה אינו אנושי.
דניאל מסביר:
״ובימי המלכים האלה יקים אלוהי השמים מלכות שלא תיחרב לעולם״ (דָּנִיֵּאל 2.44).
שים לב להבדל.
המלכויות האנושיות:
apparaissent → deviennent puissants → disparaissent.
המלכות שאלוהים מקים:
apparaît → détruit finalement les royaumes précédents → demeure.
לכן ההיסטוריה אינה מסתיימת בבבל.
היא אף אינה מסתיימת במלכות האחרונה המיוצגת בצלם.
היא מסתיימת במלכות אלוהים.
זמן רב לפני דניאל, אדם אחר עמד לפני שליט רב־עוצמה שלא היה מסוגל להבין את חלומותיו.
שמו היה יוסף.
פרעה מלך מצרים חלם חלומות מסתוריים (בְּרֵאשִׁית 41.1-8).
כאשר יוסף נקרא לפרש אותם, הוא השיב:
״בלעדי! אלוהים יענה״ (בְּרֵאשִׁית 41.16).
דניאל נוקט אותה גישה.
אך האתגר שלו מדהים אף יותר.
פרעה סיפר ליוסף את חלומו.
נבוכדנצר דורש מדניאל לגלות גם מה הוא חלם.
אך בשני הסיפורים העיקרון נשאר זהה:
le serviteur transmet ; Dieu révèle.
כאשר דניאל מסיים את הסברו, נבוכדנצר נדהם.
הוא מכיר בכך:
«באמת אלוהיכם הוא אלוהי האלוהים, אדון המלכים ומגלה הסודות» (דָּנִיֵּאל 2.47).
שים לב לניגוד.
דניאל כינה את נבוכדנצר:
« roi des rois ».
כעת נבוכדנצר מכיר באלוהים כ:
«אדון המלכים».
המלך יכול להיות מעל מלכים אחרים.
אך אלוהים מעל המלך.
אין פירוש הדבר שנבוכדנצר כבר השתנה לחלוטין. הפרקים הבאים יראו שעוד דרך ארוכה לפניו.
אך הוא זה עתה הבין דבר חשוב:
il existe une autorité supérieure à la sienne.
בתחילת הפרק דניאל נמצא בסכנת מוות.
בסוף הכול השתנה.
«המלך רומם את דניאל ונתן לו מתנות רבות ויקרות» (דָּנִיֵּאל 2.48).
דניאל מקבל תפקיד חשוב במדינת בבל.
והוא אינו שוכח את חבריו.
הוא מבקש שגם שדרך, מישך ועבד־נגו יקבלו תפקידים של אחריות (דָּנִיֵּאל 2.49).
אך דניאל הקפיד להבהיר:
״לא מפני שיש בי חכמה יתרה [...] נגלה לי הסוד הזה״ (דָּנִיֵּאל 2.30).
דניאל מתרומם למעמד גבוה.
אך הוא מסרב לזקוף לזכותו את הכבוד על מה שבא מאלוהים.
כנראה שלעולם לא תעמוד לפני מלך שמאיים להמית אותך אם לא תספר לו את חלומו!
אך דניאל ב׳ מדבר על מצבים שגם אתה יכול להכיר.
מה אתה עושה כשאינך יודע מה לעשות?
כשמשהו גדול מכוחותיך?
כשאתה מפחד ממה שעומד לקרות?
דניאל מתחיל בכך שהוא מכיר בעובדה שאין בידיו את כל התשובות.
לאחר מכן הוא מבקש עזרה.
הוא מתפלל עם חבריו.
וכאשר הוא מקבל את התשובה, הוא אינו מנסה להציג את עצמו כאדם יוצא דופן.
אולי זהו אחד הלקחים הגדולים של הפרק:
ne pas tout savoir n’est pas un échec.
דניאל היה חכם ומשכיל מאוד.
ובכל זאת, מול סודו של המלך, חכמתו לא הספיקה.
הוא היה זקוק לאלוהים.
גרסה זו לבני נוער מאפשרת להבין את הסיפור ואת המסר המרכזי של דניאל ב׳.
הגרסה הלימודית מעמיקה במיוחד בתפילתו של דניאל, בחכמי בבל, בהקבלה ליוסף ובמשמעות הכללית של הצלם.
הגרסה האקדמית בוחנת ביתר דיוק את ההקשר ההיסטורי, הכרונולוגיה, אוצר המילים של הפרק, מושג ה״סוד״ והתאולוגיה של הריבונות האלוהית.
מחקר נפרד מוקדש לצלם של דניאל ב׳. הוא יאפשר לבחון בפירוט את המתכות השונות, את המלכויות שהן מייצגות, את רגלי הברזל והחרס ואת הפירושים השונים של האבן.
דניאל ב׳ מספר על חלום של צלם ענק, אך הדמות המרכזית האמיתית של הפרק אינה הצלם, לא נבוכדנצר ואף לא דניאל. מעל כולם נמצא ״אלוהי השמים״, זה שמגלה סודות ומנהיג את ההיסטוריה.
לנבוכדנצר יש אימפריה.
אך הוא אינו יודע את העתיד.
לחכמי בבל יש ידע.
אך הם אינם יכולים לגלות את החלום.
דניאל מקבל את התשובה.
אך הוא מכיר בכך שהיא אינה באה ממנו.
והצלם עצמו מספר את אותו הסיפור.
מלכויות קמות.
הן נעשות עוצמתיות.
ואחר כך הן נעלמות.
דניאל כבר סיכם את החזון כולו עוד לפני שהסביר אותו:
«הוא משנה עתים וזמנים, מסיר מלכים ומקים מלכים» (דָּנִיֵּאל 2.21).
מלך בבל יכול היה להביט באימפריה שלו ולחשוב שהוא שולט בהיסטוריה.
אלוהים מראה לו שהוא תופס בה רק חלק.
והחלום מסתיים בתמונה יוצאת דופן.
הצלם העצום נעלם.
האבן הקטנה נשארת.
לאחר מכן היא הופכת להר הממלא את כל הארץ.
האימפריות שייכות להיסטוריה.
אלוהים נשאר הריבון עליה.