ספר דניאל תופס מקום מיוחד בכתבי הקודש. הוא סיפור היסטורי, עדות לנאמנות, ספרות חזיונות וטקסט נבואי כאחד, והוא מוביל את הקורא מן הגלות בבבל אל מבט רחב בהרבה, המקיף את רצף הממלכות, את התגשמות התוכנית האלוהית ואת האירועים הקשורים לעת הקץ. מטרת הלימוד הזה לבחון בהדרגה את היצירה כולה, תוך התחשבות ברקע ההיסטורי שלה, במבנה הספרותי שלה ובהיקף ההתגלויות שבה.
1. ספר בצומת שבין היסטוריה לנבואה
ספר דניאל נפתח באירוע היסטורי מרכזי: שלטון בבל ביהודה והגליית חלק מהאוכלוסייה לבבל (דָּנִיֵּאל 1.1-6). דניאל שייך לדור שנאלץ לפתע להתמודד עם היעלמותם של נקודות האחיזה הפוליטיות, הגאוגרפיות והדתיות שלו.
ירושלים מאוימת ואחר כך נחרבת. ממלכת יהודה נעלמת. בית המקדש נהרס לבסוף. חלק מהעם חי מעתה תחת שלטונם של מלכים זרים. בהקשר זה עולה בכל הספר שאלה יסודית: מה עלה בגורל ריבונותו של האל כאשר עמו נתון לשלטון הכוחות השולטים בעולם?
דניאל מספק תשובה בהדרגה.
האימפריות מתחלפות, המלכים מופיעים ונעלמים, המשטרים הפוליטיים משתנים, אך שום כוח אנושי אינו חומק מריבונות האל. הנחה זו מופיעה כבר בפרקים הראשונים והופכת לאחד החוטים המנחים של הספר כולו: האל “מהעדה מלכין ומהקים מלכין” (דָּנִיֵּאל 2.21).
ספר דניאל אינו מציג אפוא רק רצף של אירועים יוצאי דופן. מאחורי הסיפורים על נבוכדנצר, בלשאצר, דריוש או כורש מתפתחת תיאולוגיה אמיתית של ההיסטוריה.
2. שני חלקים גדולים המאירים זה את זה
מבנה הספר ראוי לציון.
ששת הפרקים הראשונים מתארים בעיקר אירועים הקשורים לחייו של דניאל ושל חבריו. מתגלים בהם חצר בבל, חלום הפסל הגדול, כבשן האש, השפלתו של נבוכדנצר, המשתה של בלשאצר וגוב האריות.
ששת הפרקים האחרונים משנים בהדרגה את נקודת המבט. דניאל כבר אינו רק מי שפותר את חלומותיהם של אחרים: הוא עצמו הופך לנמען של חזיונות שהיקפם חורג בהרבה מתקופתו.
ארבע החיות בדניאל 7, האיל והצפיר בדניאל 8, שבעים השבועות בדניאל 9, ואחר כך ההתגלויות שבפרקים 10 עד 12 פותחים בהדרגה את הפרספקטיבה אל היסטוריה רחבה בהרבה.
עם זאת, אסור להפריד בין שני החלקים האלה.
הסיפורים מכינים את החזיונות, ואילו החזיונות מעניקים לסיפורים עומק חדש. אותם נושאים חוזרים בצורות שונות: רצף הממלכות, שבריריות השלטון האנושי, רדיפת הנאמנים, התערבות האל והקמתה הסופית של מלכות שלא תחלוף.
לכן יש לקרוא את דניאל כמכלול קוהרנטי.
3. אדם העומד בלב המהפכות של תקופתו
הלימוד הזה יאמץ כמסגרת עבודה את הזיהוי המסורתי של דניאל עם הצעיר מיהודה שהוגלה לבבל במאה ה־6 לפני ישוע המשיח.
לפי ההשערה הכרונולוגית שנבחרה בחיבור זה, דניאל היה בן ארבע עשרה בערך בעת הגלייתו בשנת 605 לפנה״ס. הערכה זו מאפשרת לעקוב אחר התבגרותו לאורך הספר ולמדוד את ההיקף יוצא הדופן של התקופה ההיסטורית שהנביא עבר.
הגולה הצעיר של הפרק הראשון הופך בהדרגה לבעל תפקיד בכיר במנהל הבבלי, ואחר כך לאיש זקן הרואה את היעלמה של האימפריה שבה עבר את עיקר חייו.
דניאל עובר אפוא דרך כמה מלכויות וצופה לבסוף במעבר מן השלטון הבבלי לשלטון המדי-פרסי.
משך זה מעניק לספר ממד מיוחד. דניאל אינו רק צופה בהיסטוריה: הוא עובר דרכה.
4. התגלות החורגת מתקופתו של דניאל
אחת התכונות החשובות ביותר של הספר היא הפער שבין חייו של דניאל לבין ההיקף הזמני של ההתגלויות שהוא מקבל.
חלק מהחזיונות נוגעים לאירועים קרובים יחסית לתקופתו. אחרים מבשרים תמורות פוליטיות שיתרחשו רק כמה דורות לאחר מותו. ואחרים עוד מובילים אל פרספקטיבות רחוקות בהרבה.
התקדמות זו נעשית מפורשת במיוחד כאשר דניאל מקבל את ההוראה הזאת:
“ואתה דניאל סתם הדברים וחתם הספר עד עת קץ” (דָּנִיֵּאל 12.4).
הצהרה זו היא אחד ממפתחות הקריאה של היצירה.
דניאל מקבל התגלויות שאת התגשמותן המלאה לא יראה בעצמו. הוא אכן מבקש להבין את מה שמראים לו, ולעתים מודה שאינו מבין (דָּנִיֵּאל 8.27 ; 12.8).
כך הופך הנביא לנאמן על מסר שנועד לחרוג מדורו שלו.
5. דניאל והשאלה של ההתגשמות ההיסטורית
מאפיין זה מסביר מדוע לימוד דניאל אינו יכול להסתפק בניתוח ספרותי של חזיונותיו.
הספר מזמין בהכרח להעמיד כמה מהצהרותיו מול ההיסטוריה.
בבל, האימפריה המדית-פרסית, הכוח היווני, החלוקות שנוצרו באימפריה של אלכסנדר והסכסוכים שבאו אחריהן הם מציאויות היסטוריות שיש לבחון בדייקנות כאשר ייחקרו הטקסטים הנוגעים להם.
העימות הזה בין נבואה להיסטוריה הוא אחד מענייניו הגדולים של הספר.
הוא מחייב עם זאת שיטה קפדנית: להבחין בין מה שהטקסט קובע במפורש, מה שההיסטוריה מאפשרת לבסס, ומה שנתון לפרשנות.
הבחנה זו תהיה חשובה במיוחד כאשר יתאפשרו כמה קריאות נבואיות.
6. חזיונות שונים להיסטוריה אחת
מאפיין מרכזי נוסף של דניאל מתגלה כאשר החזיונות השונים מוצבים זה לצד זה.
הפסל בדניאל 2, ארבע החיות בדניאל 7, האיל והצפיר בדניאל 8 וההתגלויות המאוחרות יותר אינם בהכרח נבואות עצמאיות זו מזו.
נראה שהם מציגים, מזוויות שונות, כמה שלבים של היסטוריה אחת.
חזון ראשון מספק מבנה כללי. אחר חוזר על כמה מרכיבים ומפתח אותם. אחר עוד מרכז את תשומת הלב בתקופה או בדמות מסוימת.
התקדמות זו מסבירה מדוע קטעים מסוימים נראים קשים כשלומדים אותם בבידוד, אך נעשים מובנים הרבה יותר כשמשווים אותם לחזיונות האחרים של הספר.
לכן חלק מיוחד של הלימוד יוקדש להצבת ההתגלויות הגדולות של דניאל זו לצד זו, כדי להבליט את ההתאמות, את ההבדלים ואת השלמתן ההדדית.
7. מקום מיוחד לנבואת שבעים השבועות
מבין הטקסטים הנבואיים של הספר, דניאל 9 תופס מעמד יוצא דופן.
נבואת שבעים השבועות מציגה כרונולוגיה הקשורה ישירות לירושלים, לחטא, לצדק, למקדש ולמשיח (דָּנִיֵּאל 9.24-27).
פרשנותה הולידה חישובים רבים ושיטות כרונולוגיות אחדות.
לכן הלימוד הזה יקדיש לה תשומת לב מיוחדת.
הוא יבחן את נקודת המוצא של הנבואה, את המבנה הכרונולוגי שלה, את תקופותיה השונות ואת שאלת התגשמותה. הניתוח המוצע בחיבור זה יוצג עם נימוקיו, תוך הבחנה קפדנית בין הנתונים המפורשים של הטקסט המקראי לבין השחזורים הכרונולוגיים שהוצעו לפרשו.
דניאל 9 לא יבודד עם זאת משאר הספר. נבואת שבעים השבועות צריכה להיות מוצבת בתוך התנועה הנבואית הכוללת של דניאל.
8. דניאל וההתגלות
לימוד דניאל מוביל גם אל ספר מקראי נוסף: התגלות יוחנן.
דימויים ונושאים רבים הקיימים בדניאל מופיעים שוב בהתגלות: החיות, הממלכות, רדיפת הנאמנים, תקופות נבואיות מסוימות, המשפט, הניצחון הסופי והקמת מלכות האל.
שני הספרים אינם זהים כמובן, וצריך ללמוד אותם תחילה בהקשרם שלהם. עם זאת, אוצר המילים הסמלי שלהם ופרספקטיבותיהם מציגים די התאמות כדי להצדיק השוואה קפדנית.
דניאל מספק אפוא חלק חשוב מהרקע הדרוש להבנת חזיונות מסוימים בהתגלות.
היחס בין שני הספרים יצוין באופן סדיר כאשר הוא יסייע באמת להאיר את הטקסט.
9. לימוד שאינו מסתפק בנבואות
עושרו של ספר דניאל אינו מצוי עם זאת רק בניבויים שלו.
לפני שהוא נעשה נמען של חזיונות גדולים, דניאל הוא אדם הניצב מול בחירות.
עליו לחיות בחברה זרה מבלי לאבד את זהותו. הוא משרת מלכים שאינו בהכרח שותף לאמונותיהם. הוא ממלא תפקידים חשובים ובכל זאת שומר על נאמנותו לאל. הוא מכיר כבוד, איומים, חילופי משטרים ולבסוף רדיפה.
חבריו ניצבים מול אותה שאלה כאשר הם מסרבים להשתחוות לצלם שהקים נבוכדנצר (דָּנִיֵּאל 3.16-18). דניאל עצמו ניצב מולה כאשר גזירה אוסרת להתפלל לכל מי שאינו המלך (דָּנִיֵּאל 6.6-10).
הספר משלב אפוא תמיד שני ממדים: להבין את ההיסטוריה ולהישאר נאמן בתוכה.
שילוב זה הוא כנראה אחת הסיבות לכוחו המתמשך של דניאל.
10. שאלה אחת עוברת בכל הספר
מעבר לרצף הסיפורים, המלכים, האימפריות והחזיונות, שאלה יסודית מלווה בסופו של דבר את הקריאה כולה:
מי שולט באמת בהיסטוריה?
המראות נותנים בזה אחר זה את התשובה: נבוכדנצר, בלשאצר, המדים והפרסים, המלכים היוונים, ואחר כך הכוחות השונים המיוצגים בחזיונות.
דניאל מוביל בכל זאת למסקנה אחרת.
הממלכות האנושיות ניחנות בכוח אמיתי אך מוגבל. הן מופיעות לזמן ובסופו של דבר נעלמות. אף אחת מהן אינה בעלת ההיסטוריה.
פרספקטיבה זו מגיעה לאחד משיאיה בחזון דניאל 7:
“ולה יהיב שלטן ויקר ומלכו וכל עממיא אמיא ולשניא לה יפלחון שלטנה שלטן עלם די לא יעדה ומלכותה די לא תתחבל” (דָּנִיֵּאל 7.14).
מבבל ועד “עת קץ”, הספר מפתח בהדרגה את האמונה הזאת.
11. הכניסה אל ספר דניאל
לימוד דניאל הוא אפוא יציאה למסע שמתחיל בארמונות בבל אך אינו מסתיים בהם.
לאורך שנים עשר הפרקים המסגרת מתרחבת ללא הרף. סיפורו האישי של גולה צעיר פוגש את סיפורן של האימפריות. סיפורן של האימפריות פוגש את סיפור עם האל. אירועי העבר נפתחים אל פרספקטיבות משיחיות ואסכטולוגיות.
דפים מסוימים נגישים מיד. אחרים דורשים לימוד היסטורי קפדני. חזיונות מסוימים מחייבים השוואה זה לזה לפני שאפשר לפרש אותם. שאלות מסוימות נותרות שנויות במחלוקת ויש לגשת אליהן בזהירות.
אך מורכבות זו אינה צריכה להסתיר את האחדות העמוקה של הספר.
מאחורי הפסלים, בעלי החיים הסמליים, המספרים, המלחמות וחילופי הממלכות נשארת קביעה עקבית: ההיסטוריה האנושית אינה חומקת מריבונות האל.
אמונה זו היא שאותה יפתחו בהדרגה שנים עשר הפרקים של דניאל.
הלימוד יכול להתחיל כעת במקום שבו מתחיל הספר עצמו: בירושלים, ברגע שבו צעיר מיהודה בשם דניאל רואה את חייו מתהפכים עם בוא הצבא הבבלי.