המאמר סוקר את קודקסי המקרא, כתבי יד מרכזיים בשימור הטקסטים המקראיים. הוא מציג דוגמאות חשובות של קודקסים, את השפעתם על מסירת הכתבים ואת היעדרו של מידע היסטורי על כתבי היד הראשונים.
ניתן לעיין ב:
ראוי לציין כי קטעים רבים במקרא, הן מהברית הישנה והן מהברית החדשה, נשתמרו הודות להעתקים הרבים שנעשו בתקופה ההיא.
השוואת כתבי היד הללו מבטיחה אמינות רבה של הטקסט. מסמכים אלה הם העתקים או תרגומים שהתפשטו תחילה במזרח התיכון ואחר כך באזורים רחוקים יותר.
התפשטותה המהירה של הנצרות הביאה להתרבות ההעתקים והתרגומים, שכן כל קהילה ביקשה להחזיק עותק של הכתבים היקרים הללו.
קודקס הוא סוג של ספר בכתב יד המורכב מדפי נייר, קלף או קלף משובח, הכרוכים יחד בצד אחד, ולכן הוא קדמון של הספרים המודרניים. בניגוד לגלילים, ששימשו לפני המצאת הקודקס, הקודקס מאפשר עיון קל ומהיר יותר בטקסט.
הקודקסים העתיקים ביותר הם כתבי יד עתיקים שנוצרו לפני המצאת הדפוס. הנה כמה מהמפורסמים שבהם:
תאריך: בסביבות 330-360 לספירה
תיאור: אחד מכתבי היד העתיקים והשלמים ביותר של המקרא היווני, המכיל את הטקסט של תרגום השבעים.
תאריך: בסביבות 300-325 לספירה
תיאור: כתב יד חשוב נוסף של המקרא היווני, הקרוב אף הוא מאוד לתרגום השבעים.
תאריך: בסביבות 400-440 לספירה
תיאור: כתב יד של המקרא היווני, המכיל את כתבי הברית החדשה והברית הישנה.
תאריך: בסביבות 450 לספירה
תיאור: כתב יד פלימפססט, שבו הטקסט המקורי נמחק ונכתב מחדש, אך הטקסט שמתחת נשמר.
תאריך: בסביבות 400 לספירה
תיאור: כתב יד המכיל נוסחאות טקסטואליות מעניינות, בעיקר של הברית החדשה.
תאריך: בסביבות 550 לספירה
תיאור: כתב יד המכיל טקסטים מהברית החדשה ואת איגרות פאולוס.
תאריך: המאה ה-13
תיאור: ידוע בגודלו המרשים ובכך שהוא מכיל עותק שלם של המקרא, וכן טקסטים דתיים והיסטוריים נוספים.
תאריך: בסביבות 1008 לספירה
קודקס לנינגרד הוא כתב היד השלם העתיק ביותר של ה בעברית, המשתמש בנוסח המסורה ובניקוד הטברני.
תאריך: 920 לספירה
קודקס חלב, המכונה גם כתר ארם צובא, הוא כתב יד מימי הביניים של ה.
הקודקסים הללו הם עדים יקרי ערך לתולדות הספר ולמסירת הטקסטים המקראיים. הם מציעים נקודות מבט ייחודיות על דרכי ההעתקה והשימור של טקסטים עתיקים.
ברצוננו להעלות שתי הערות חשובות. ראשית, טקסטים אלה מוכרים כמקורות המקוריים של המקרא. לדוגמה, כאשר מצוין שתרגום כמו זה של לואי סגון מבוסס על הטקסטים המקוריים, הכוונה היא שלואי סגון נסמך על מקורות אלה בעבודתו.
שנית, המסמך העתיק ביותר הידוע הוא קודקס ואטיקנוס, המתוארך בין 300 ל-325 לספירה, ופירוש הדבר פער מידע של כשלוש מאות שנה.
אנו מבחינים כי הקודקס העתיק ביותר שנתגלה עד היום מתוארך לשנת 325, וכך נותרת תקופה של כמעט שלוש מאות שנה ללא תיעוד זמין.
לאמיתו של דבר, אין זה היעדר מוחלט של מידע, אלא יותר חסר. במהלך שלוש המאות הללו, העתקים ותרגומים רבים הותירו עקבות משמעותיים. ארכאולוגים גילו שברים של המקרא, הכוללים הן את הברית החדשה והן את הברית הישנה. ממצאים אלה אינם כוללים טקסטים שלמים, אלא מורכבים מקטעים באורכים שונים. שברים אלה מאששים את דיוק התרגומים המצויים בקודקסים.
לעיתים הארכאולוג מגלה שבר המכיל פסוק אחד בלבד. שריד זה מן העבר מעיד על רצונם של אותם אנשים להשיג לפחות חלק מהטקסטים הנחשבים קדושים.
לאדם החי במאה ה-21 קשה לדמיין את האתגרים הכרוכים בדפוס במאות הראשונות. אכן, כיום אנו מוצפים בשפע של פרסומות מודפסות על נייר, שלעיתים קרובות מתעלמים מהן ומשליכים אותן במהירות.
באותה תקופה, עלויות הדפוס הגבוהות מאוד אילצו אנשים לשנן מידע חיוני, כגון הטקסטים המקראיים. ההעתקים נועדו בעיקר לקהילות.
שברים רבים נמצאים באופן קבוע בחפירות ארכאולוגיות באתרים שישבו בהם הנוצרים הראשונים.
המסמך העתיק ביותר שנתגלה עד היום מכונה P52, שם הלקוח ממספר הרישום שלו באוסף הספרייה. נתחקה אחר תולדותיהם של השברים העתיקים ביותר ונסכם את מספר שברי המקרא שנתגלו עד היום.
פפירוס נאש הוא אוסף של ארבעה שברי פפירוס שנרכשו במצרים ב-1898 על ידי W. L. Nash, מזכיר ה-Society of Biblical Archaeology. השברים מתוארכים לכ-150 עד 100 לפני הספירה, אף שסטנלי א' קוק תארך אותם בתחילה למאה ה-2 לספירה
כתב היד העתיק ביותר של הברית החדשה הוא פפירוס P52. זהו שבר מן הבשורה על פי יוחנן המתוארך למאה ה-2 לספירה. פפירוס זה נתגלה במצרים ומוצג כיום ב-John Rylands University Library במנצ'סטר שבבריטניה.
כתבי היד המקראיים רבים ומגוונים. לברית הישנה קיימים כמה אלפי כתבי יד שלמים או חלקיים. בין העתיקים והחשובים שבהם נמצאים גלילי כתף הינום, מגילות ים המלח, קודקס חלב וקודקס לנינגרד.
לברית החדשה קיימים יותר מ-5,800 כתבי יד יווניים, יותר מ-10,000 כתבי יד לטיניים וכ-9,300 כתבי יד בשפות עתיקות אחרות כגון סורית, קופטית, ארמנית, אתיופית, סלאבית וגותית. כתבי יד אלה מתוארכים משנת 125 ועד המאה ה-15.
אוסף מידע זה על הטקסטים המקראיים הוא יוצא דופן וייחודי לגבי מסמך עתיק. כל הנתונים הללו משמשים לאישוש דיוקם של התרגומים העכשוויים. המומחים מכירים פה אחד באיכותם ובאמינותם של התרגומים שמקורם בקודקסים.
גילוי מרכזי עומד לשנות את תחום תרגום המקרא. האם גילוי זה יעמיד בספק או יאשר את הידע הנוכחי על הטקסטים המקראיים? מדובר בגילוי המסעיר של כתבי היד של קומראן ב-1947. נעסוק בנושא זה בהרחבה בפרק ייעודי.
עד היום אין ברשותנו המסמכים המקוריים של המקרא. ואולם ייתכן שגילוי עתידי יוציא לאור מסמך שנכתב על ידי מתי, מרקוס, לוקס או יוחנן, שכן המחקר שלנו מתמקד בעיקר בבשורות.
אף על פי כן, שפע של שברים מהטקסטים המקראיים הקיימים מאפשר לאשר את התרגומים הנוכחיים. המסמך העתיק ביותר הידוע, המכיל פסוק מן הבשורה על פי יוחנן, מתוארך לשנת 125 לספירה בקירוב.
ראוי לציין שקטעים אלה שנתגלו מעידים על אמינות התרגומים, ובכך מערערים את האמרה הידועה: «לתרגם זה לבגוד». אף ספר עתיק אחר לא שרד לאורך ההיסטוריה בדיוק ובאמינות כאלה, והדבר עובדה יוצאת דופן באמת.
