סיפור גילויו של פפירוס P52 מרתק לא פחות! כך זה קרה:
גילוי
ראשית המאה ה-20: Bernard Pyne Grenfell ו-Arthur Surridge Hunt, שני חוקרים מאוניברסיטת אוקספורד, חפרו בערמות פסולת עתיקות באזור הפיום שבמצרים, והוציאו מהן מאות שברי פפירוס.
1920: גרנפל רוכש שבר פפירוס קטן שמידותיו כ-9 ס"מ על 6 ס"מ. שבר זה היה בין אחרים שנרכשו עבור ספריית ג'ון ריילנדס במנצ'סטר.
זיהוי
1935 : Colin Henderson Roberts, אף הוא מאוניברסיטת אוקספורד, מיין את הפפירוסים העתיקים הללו עבור הספרייה. הוא הבחין בשבר ובו מילים יווניות מוכרות1.
1936 : רוברטס מפרסם את מסקנותיו במאמר שכותרתו "An Unpublished Fragment of the Fourth Gospel in the John Rylands Library". הוא זיהה את השבר כפסוקים מהבשורה על פי יוחנן (יוחנן 18.31-33 בצד הקדמי ויוחנן 18.37-38 בצד האחורי).
חשיבות
תיארוך: הודות לשיטה הנקראת פליאוגרפיה, יכול היה רוברטס להעריך שהשבר מתוארך למחצית הראשונה של המאה ה-2, מה שהופך אותו לשבר הידוע העתיק ביותר של הברית החדשה.
שימור: פפירוס P52 שמור כיום בספריית ג'ון ריילנדס במנצ'סטר.
הגילוי הבלתי צפוי הזה בין פסולת איפשר הבנה טובה יותר של ההיסטוריה ושל מסירתם של הטקסטים המקראיים. זהו סיפור יפה של התמדה ושל תשוקה למחקר היסטורי!