השמות העבריים והבבליים של דניאל וחבריו

לאחר שתיאר את בחירתם של צעירים שמוצאם בעיקר ממשפחת המלוכה ומן האצולה, מונה הסיפור ארבעה מהם:

״ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה מישאל ועזריה.״ (דָּנִיֵּאל 1.6)

ארבעת שמות אלה שייכים לזהותם היהודית.

הפסוק הבא מציג את כינויים החדש:

״וישם להם שר הסריסים שמות, וישם לדניאל בלטשאצר, ולחנניה שדרך, ולמישאל מישך, ולעזריה עבד נגו.״ (דָּנִיֵּאל 1.7)

השינוי מיוחס אפוא במפורש למנהל הבבלי.

שינוי השמות — הצג את ההגדרה של INF220 אינו אפיזודה מבודדת.

דניאל וחבריו מועתקים מבחינה גאוגרפית.

הם מוכנסים לסביבה מדינית חדשה.

הם מקבלים הכשרה ב״ספר ולשון כשדים״ (דָּנִיֵּאל 1.4).

מזון מן שולחן המלך נקצב להם (דָּנִיֵּאל 1.5).

הם מוכנים לשירות המלך.

שינוי שם — הצג את ההגדרה של INF121 שייך אפוא לתהליך כללי יותר של שילוב בחצר הבבלית.

ארבעת השמות העבריים קשורים לאלוהי ישראל.

שניים מהם משתמשים ביסוד אל, כינוי שמי לאלוהים.

שניים כוללים צורה מקוצרת של שם האל YHWH — הצג את ההגדרה של INF010.

כך, עוד לפני שהסיפור מספר על מעשיהם, שמותיהם קושרים אותם מבחינה לשונית לאלוהי ישראל.

מאפיין זה הופך את החלפתם למשמעותית במיוחד בהקשר הבבלי.

השם דָּנִיֵּאל, Dāniyyēʾl, דניאל, מובן בדרך כלל כך:

״אלוהים הוא שופטי״ או ״אלוהים שופט למעני״.

השם כולל את היסוד אל, ״אלוהים״.

למשמעות זו יש התאמה מרשימה לכמה מנושאי הספר.

דניאל יפרש את המשפט שנגזר על הממלכות ועל השליטים.

נבוכדנצר יישפט בדניאל 4.

בלשאצר יהיה ״נשקל״ וממלכתו תישפט בדניאל 5.

החזיונות הגדולים יציגו אף הם את המשפט האלוהי על הכוחות האנושיים (דָּנִיֵּאל 7.9-14).

יש עם זאת להבחין בין המשמעות הלשונית של השם לבין השימוש הספרותי בו: הטקסט אינו מצהיר במפורש שדניאל קיבל שם זה לקראת האירועים הללו.

השם חֲנַנְיָה, Ḥănanyāh, חנניה, יכול להתפרש כך:

״YHWH — הצג את ההגדרה של INF010 חנן״, ״YHWH — הצג את ההגדרה של INF010 חונן״ או ״YHWH — הצג את ההגדרה של INF010 גילה את חסדו״.

השם מצרף צורה של הפועל המביע חן או חסד ליסוד האלוהי Yāh, צורה מקוצרת של השם YHWH — הצג את ההגדרה של INF010.

משמעות זו מזכירה שזהותו של הצעיר מנוסחת במקורה ביחס לאלוהי ישראל.

השם מִישָׁאֵל, Mîšāʾēl, מישאל, מובן בדרך כלל כשאלה:

״מי כאל?״

היסוד הסופי אל מציין את אלוהים.

לניסוח יש ממד רטורי: הוא משמיע שאין שום ישות שאפשר להשוותה באמת לאלוהים.

קביעה זו מתיישבת במיוחד עם התיאולוגיה הכללית של ספר דניאל, המעמידה שוב ושוב את ריבונות האל מול יומרות הכוחות הארציים.

השם עֲזַרְיָה, ʿĂzaryāh, עזריה, משמעו בדרך כלל:

״YHWH — הצג את ההגדרה של INF010 עזר״ או ״YHWH — הצג את ההגדרה של INF010 הוא עזרה״.

כמו חנניה, השם כולל צורה מקוצרת של שם האל.

השם מבטא אפוא יחס מפורש בין נושאו לאלוהי ישראל.

ארבעת השמות העבריים יוצרים כך מכלול הנושא בבירור את חותם אמונת ישראל.

אפשר לקבל משמעויות אלה בוודאות סבירה למדי.

המצב נעשה מורכב יותר כשמדובר בשמות הבבליים.

שר הסריסים נותן לדניאל את השם בלטשאצר (דָּנִיֵּאל 1.7).

אין לבלבל שם זה עם בלשאצר, מלך דניאל 5.

הצורות קרובות זו לזו בעברית, אך הן מציינות שני אנשים שונים.

דניאל הוא בלטשאצר.

השליט של דניאל 5 הוא בלשאצר.

נבוכדנצר מצהיר על דניאל:

״ועד אחרין על קדמי דניאל די שמה בלטשאצר כשם אלהי.״ (דָּנִיֵּאל 4.8)

אותו קישור מופיע כשהמלך פונה אל דניאל (דָּנִיֵּאל 4.9).

הצהרה זו היא נתון טקסטואלי חשוב.

לשמו הבבלי של דניאל יש, לפי הבנתו של נבוכדנצר, קשר לאל המלך.

שינוי שם — הצג את ההגדרה של INF121 מקבל אפוא כאן ממד דתי מפורש יותר.

האטימולוגיה המדויקת של השם היא נושא להצעות שונות.

הוא מקושר לעתים קרובות לאל בל, כינוי הקשור בעיקר למרדוך.

ניתוח אחר מקשר את הצורה לביטוי אכדי מסוג Balāṭšu-uṣur, שאפשר להבינו במובן ״שמור על חייו״.

הצורה המועברת בדניאל ויחסה המדויק לשם האלוהי נתונים עדיין לוויכוח.

עדיף אפוא לא לייחס לבלטשאצר תרגום עברי יחיד בדרגת ודאות זהה לזו של דניאל או עזריה.

הנתון הוודאי ביותר נשאר זה שמספק דָּנִיֵּאל 4.8: נבוכדנצר עצמו קושר את השם בלטשאצר לאלוהיו.

חנניה מקבל את השם שדרך (דָּנִיֵּאל 1.7).

הוצעו הסברים שונים לשם זה.

ניסיונות מסוימים מקשרים אותו לשם או לביטוי הכוללים התייחסות לאקו, אל ירח מסופוטמי.

קישורים אלה נתונים עם זאת לוויכוח.

הצורה העברית המועברת אינה מאפשרת לשחזר בוודאות את השם הבבלי המקורי.

עדיף אפוא לכתוב:

אטימולוגיית שדרך נותרת לא ודאית; הוצע קשר לאל מסופוטמי, בעיקר אקו, אך אי אפשר לראות בכך דבר ודאי.

מישאל מקבל את השם מישך (דָּנִיֵּאל 1.7).

גם האטימולוגיה של שם זה אינה ודאית.

הצעות ניסו לקבוע מקבילה בין השם העברי מישאל, ״מי כאל?״, לבין ניסוח בבלי אפשרי הכולל את אקו.

שחזור זה מפתה מבחינה ספרותית, אך אין בו ודאות מספקת כדי להציגו כתרגום המבוסס של השם.

נדרשת אפוא זהירות.

מישך הוא שם בבלי שהסבר מדויק שלו נותר שנוי במחלוקת.

עזריה מקבל את השם עבד נגו (דָּנִיֵּאל 1.7).

שם זה מקושר בדרך כלל לצורה המתאימה ל״עבד נבו״.

נבו היה אל חשוב בפנתיאון המסופוטמי, הקשור בעיקר לכתיבה ולחכמה.

הצורה ״נגו״ עשויה לשקף שינוי של הצורה האלוהית נבו בהעברת השם.

הקישור עם נבו נחשב בדרך כלל לסביר, אף שהצורה המדויקת דורשת זהירות רבה יותר מכפי שתרגום עברי סדיר לגמרי היה מרמז.

טבלה זו מאפשרת להימנע משגיאה נפוצה: להציג את ארבע האטימולוגיות הבבליות כוודאיות במידה שווה.

הן אינן כאלה.

הטקסט אינו נותן הסבר מפורש להחלטתו של שר הסריסים.

אפשר עם זאת להבין את ההיגיון שלה במסגרת הסיפור.

דניאל וחבריו צריכים להשתלב במינהל המלכותי.

הם לומדים את לשון הכשדים ואת ספרם.

הם מיועדים לעמוד לפני המלך (דָּנִיֵּאל 1.4-5).

קבלת שם המתאים לסביבה החדשה שייכת באופן טבעי לשינוי מעמד זה.

בתנ״ך שינוי שמו של אדם יכול להצביע על יחס של סמכות.

פרעה נכה משנה את שמו של אליקים ליהויקים כשהוא מעמידו למלך (2 מְלָכִים 23.34).

נבוכדנצר משנה אחר כך את שמו של מתניה לצדקיהו כשהוא מעמידו בתורו על כס יהודה (2 מְלָכִים 24.17).

במקרים אלה מלווה שינוי שם — הצג את ההגדרה של INF121 מצב מדיני חדש שמטילה מעצמה שלטת.

אפשר לקרוא את דניאל 1 במסגרת דומה.

הצעירים היהודים נכנסים למוסד המגדיר מחדש את מעמדם החברתי והמנהלי.

אפשר להבין את שינוי שם — הצג את ההגדרה של INF121 כניסיון לשילוב תרבותי עמוק.

יהיה עם זאת מוגזם לטעון שדניאל 1 מתאר במפורש תוכנית שיטתית שמטרתה למחוק כל זיכרון של הזהות היהודית.

הטקסט אינו מנסח כוונה זו.

הוא מראה דווקא כמה שינויים מתכנסים: העתקה, הכשרה, תזונה, שינוי שם — הצג את ההגדרה של INF121 ושירות מלכותי.

המכלול מפעיל ללא ספק לחץ חזק של שילוב.

אך אין לטעון את הכוונה המדויקת של כל אמצעי מעבר למה שהסיפור מאפשר לקבוע.

פרט ספרותי אחד משמעותי במיוחד.

לאחר שהכריז על השמות החדשים בדָּנִיֵּאל 1.7, ממשיך המספר להשתמש בשם דניאל.

דָּנִיֵּאל 1.8 מתחיל מיד:

"וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל."

בסוף ההכשרה הטקסט מצהיר עוד:

״ולא נמצא מכלם כדניאל חנניה מישאל ועזריה.״ (דָּנִיֵּאל 1.19)

המספר מחזיר אפוא את ארבעת השמות העבריים ברגע שבו הצעירים מובאים לפני נבוכדנצר.

בחירה ספרותית זו יוצרת ניגוד מרשים.

המינהל הבבלי נותן שמות חדשים.

המספר המקראי שומר על הישנים.

המלך יכול לשנות את הכינוי הרשמי של הצעירים הללו.

הוא אינו שולט באופן שבו הסיפור מגדיר את זהותם.

השינוי המנהלי אמיתי, אך אינו מבטל את השתייכותם.

הספר אינו דוחה באופן שיטתי את השמות החדשים.

בדניאל 3 מכונים שלושת חבריו של דניאל בעיקר בשמות שדרך, מישך ועבד נגו (דָּנִיֵּאל 3.12).

דניאל עצמו יכול להיקרא בלטשאצר, בעיקר בפי נבוכדנצר (דָּנִיֵּאל 4.8-9).

הסיפור אינו מציג אפוא את השימוש בשם בבלי כשלעצמו כמרידה באל.

תצפית זו חשובה להבנת טיבה של הנאמנות בדניאל.

דניאל 1 אינו מספר על שום מחאה של דניאל נגד השם בלטשאצר.

הוא אינו מספר גם על סירוב להכשרה הבבלית.

לעומת זאת דניאל נוקט עמדה מפורשת כשהוא סבור שמאכל המלך עלול לטמא אותו (דָּנִיֵּאל 1.8).

הניגוד מראה שלא כל צורות השילוב מוצבות באותה רמה.

דניאל מקבל כמה שינויים שמטילה עליו מצבו החדש.

הוא קובע גבול כשהוא סבור שנאמנותו לאלוהים מעורבת בכך במישרין.

הבחנה זו חיונית.

דניאל יכול להיקרא בלטשאצר מבלי לחדול להיות דניאל.

הוא יכול ללמוד את לשון הכשדים מבלי לחדול להשתייך לאלוהי ישראל.

הוא יכול לשרת שליט עובד אלילים מבלי להכיר בסמכות מוחלטת שלו.

הזהות המקראית של הדמות אינה תלויה אפוא בשימור החיצוני של כל סימני קיומה הקודם.

היא באה לידי ביטוי קודם כול בנאמנותו.

אפשר לבסוף להעמיד שתי סדרות של שמות זו מול זו.

השמות העבריים מזכירים את אלוהי ישראל.

השמות הבבליים משלבים את הצעירים בעולם הדתי והמנהלי של בבל.

ארבע הדמויות חיות מעתה בין שני עולמות אלה.

אך הסיפור מראה ששילובן בשני אינו מוחק את נאמנותן לראשון.

שינוי שם — הצג את ההגדרה של INF121 נעשה כך לאחד הסמלים הגלויים ביותר של המתח העובר בדניאל 1: לחיות באמת בבבל מבלי לתת לבבל לקבוע לגמרי את זהותו.

הפרשנות התיאולוגית של השמות צריכה להישאר מבוססת על נתונים לשוניים איתנים דיים.

משמעויות השמות דניאל, חנניה, מישאל ועזריה מבוססות יחסית.

אלה של שדרך ושל מישך מבוססות הרבה פחות.

עבד נגו אפשר לקשרו כנראה עם נבו.

לבלטשאצר יש בבירור, לפי דָּנִיֵּאל 4.8, קשר עם אל נבוכדנצר, אך שחזורו האטימולוגי המדויק נשאר שנוי במחלוקת.

לימוד אקדמי צריך אפוא להימנע מטבלאות שבהן כל שם בבלי מקבל תרגום מדויק בלי ציון דרגת אי־הוודאות.

2 מְלָכִים 23.34 ; 2 מְלָכִים 24.17 ; דָּנִיֵּאל 1.3-6 ; דָּנִיֵּאל 1.4 ; דָּנִיֵּאל 1.4-5 ; דָּנִיֵּאל 1.5 ; דָּנִיֵּאל 1.6 ; דָּנִיֵּאל 1.6-7 ; דָּנִיֵּאל 1.7 ; דָּנִיֵּאל 1.8 ; דָּנִיֵּאל 1.19 ; דָּנִיֵּאל 3.12 ; דָּנִיֵּאל 4.8 ; דָּנִיֵּאל 4.8-9 ; דָּנִיֵּאל 4.9 ; דָּנִיֵּאל 5.1-31 ; דָּנִיֵּאל 7.9-14.