ANN080

האם ישוע ממזר?

המאמר בוחן את התאוריה שישוע עשוי להיות ״ממזר״, שנולד מקשר האסור בתורה היהודית, בשל הריונו הנסי. הבשורות מציעות סיפורים מגוונים אך תואמים על לידתו. המאמר מאשר מחדש את האמונה הנוצרית בלידת ישוע מבתולה ומדגיש את עקביות הכתובים.

12 דקות ממזר ישוע התעברות נסית בשורת מתי בשורת לוקס

למידע נוסף

ניתן לעיין ב:

מבוא

התעברותו יוצאת הדופן של ישוע, כמתואר בבשורות מתי ולוקס, מעוררת בהכרח פירושים שונים, בייחוד לנוכח גישתנו הרציונלית. לפי מחברים אלה, הנשענים כנראה על עדות מרים אמו של ישוע, לידתו הייתה תוצאה של נס. מושג הנס, שקשה לשלבו בחשיבה ההגיונית שלנו, הביא אחדים כבר במאה הראשונה לחפש הסברים שגרתיים יותר.

תאוריה נפוצה מציעה שאם יוסף אינו אביו הביולוגי של ישוע, כפי שמראה יוחסין מתי, הרי גבר אחר אחראי לכך. השערה זו משמעה שמרים נאפה והילד הוא ״ממזר״.

לפי ההלכה היהודית, ממזר הוא אדם שנולד מקשר אסור, כגון ניאוף של אישה נשואה או גילוי עריות. ממזר וצאצאיו עד הדור העשירי אינם רשאים לבוא בקהל הדתי היהודי.

דיון זה רחוק מלהיות שולי וממשיך לעורר מחלוקות, כפי שמעידות השערות שונות באינטרנט על זהותו של אביו הנטען של ישוע.

מטרתנו בנספח היא לסכם את הנתונים ההיסטוריים ואת האגדות הקיימות, ולהראות שהכתובים נשארים נאמנים לאמת עמוקה למרות הפירושים השונים.

I. ניתוח העובדות

התעברותו של ישוע הילד חריגה, בלשון המעטה!

מתי מציין היטב את שינוי המצב, שכן עליו להוסיף את מרים כדי ליצור את הקשר לישוע.

ישוע אינו בנו החוקי של יוסף!

בשורת מתי מתארת את התעברות ישוע באופן מעורפל מעט, אך נראה שהוא שולל את השתתפות יוסף ומרמז על התערבות נסית של רוח הקודש.

אמירה זו, החסרה פירוט, עלולה להתפרש כאירוע טבעי שבו רוח הקודש פועלת באמצעות בני הזוג, אך למעשה לא כך היה.

למרבה העניין, בשורת מרקוס אינה מזכירה היריון זה. בני דורה של מרים ידעו אפוא רק מידע מוגבל ולא מדויק על נסיבות לידת ישוע. רק שנים רבות לאחר מכן, הודות ללוקס, קיבלנו סיפור מפורט יותר.

לוקס, כרופא וכהיסטוריון קפדן, אסף כנראה את המידע ממרים עצמה. בסיפורו הוא מבהיר שיוסף אינו אביו הביולוגי של ישוע, שמרים לא נאפה ושהריונה הוא תוצאה ישירה של נס אלוהי.

ההודעה על התעברות ישוע מבתולה באמצעות רוח הקודש ייחודית לבשורת לוקס ומציעה מבט חדש ומעמיק יותר על האירוע.

טבעו יוצא הדופן של ישוע, שאושר במותו, בתחייתו ובנסים שעשה, מחזק את האופי הנסי של לידתו כפי שמתאר לוקס.

גילוי הפרטים המאוחר בידי לוקס, כאשר טבעו האלוהי של ישוע הוכר והתקבל יותר ויותר, ודאי הקל על קבלת ההתעברות מבתולה כיסוד באמונה הנוצרית.

במשך תקופה ארוכה ראו בישוע את בנו הביולוגי של יוסף. לפי הדין היהודי אז, הכרת יוסף בישוע כבנו העניקה למעמדו תוקף בחברה ולפני החוק.

מן הכתובים נראה שהתפיסה שישוע הוא בן יוסף שררה עד מותו. כנראה רק לאחר צליבתו ותחייתו החל סיפור התעברותו הנסית להתפשט.

המידע על התעברות ישוע הנסית בבשורות מתי ולוקס הגיע כנראה מאמו מרים. היא כנראה המקור העיקרי לסיפורו הקצר של מתי ולתיאורו המפורט יותר של לוקס.

לכן, אף שישוע הוכר חוקית כבן יוסף, הגילוי המאוחר של לידתו הנסית שינה מאוד את תפיסת זהותו וטבעו אצל הנוצרים הראשונים.

II. הלידה הנסית

ראינו שמתי אינו מרבה בפרטים על התעברות ישוע הילד, ושיידרשו יותר מעשר שנים עד לקריאת חיבור לוקס המסביר מה באמת קרה.

העיקרון ברור: שום גבר לא היה מעורב בהתעברות ילד זה. יוסף לא דמיין מצב זה בשום שלב.

בעזרת המידע המשלים של לוקס, בשורת מתי מציעה כעת תמונה ברורה של התעברות ישוע, שנראה שמקורה ישירות בעדות מרים.

מתי מדגיש שיוסף ומרים לא קיימו יחסי מין לפני לידת ישוע. פרט מכריע זה חושף את המקור הנסי של התעברות ישוע.

ההתגלות שמסר המלאך ליוסף לפי מתי ממלאת תפקיד מכריע. היא משכנעת אותו לקבל את מרים ואת הילד שברחמה ומגינה עליהם מפני לשון הרע, ועל מרים מפני , לפי חוקי התקופה ומנהגיה. התערבות אלוהית זו מאפשרת לה להימנע מתוצאות שעלולות להיות קטלניות.

האירועים בבשורות לוקס ומתי הם אפוא לב סיפור לידת ישוע. כל פירוש או השערה אחרים, שנבחן בהמשך, אינם אלא ניסיונות לערער על אופייה הנסי של התעברותו ובכך גם על פועלו הגואל.

III. השלכות השערה זו

חיוני לבחון את השלכות ההשערה שישוע נולד מקשר ניאוף. לפי תורת משה, ילד מקשר כזה איבד את כל זכויותיו החוקיות. אילו ההשערה הייתה נכונה, ההכרה בישוע כמשיח, כמלך היהודים וכמושיע העולם הייתה נפגעת קשות. הדבר היה מבטל את כל תוכנית האל המוצגת בנצרות ומערער את יסודותיה.

לכן הכרחי לכנות השערה זו דיבה או לשון הרע, ולא תאוריה בלבד. המטרה אינה להפיץ טענות משמיצות, אך לנוכח תפוצתן בתקשורת והשפעתן האפשרית חיוני להראות את אופיין האגדי ואת ריחוקן מן המציאות ההיסטורית. גישתנו נועדה להשיב את האמת ההיסטורית אל מול סיפורים ספקולטיביים אלה.

IV. תולדות ישו

המונח ״תולדות״ פירושו ״שושלת״ או ״סיפור ההולדות״. זהו שמו של חיבור מימי הביניים המציע גרסה פרודית לחיי ישוע ומציגו כמדיח כופר שנולד באיסור, השיג כוחות בדרכי מרמה ומת בקלון.

מקור הספר מגיע בקירוב למאה השנייה. המלומד הנוצרי אוריגנס מציין שקלסוס, פילוסוף , מתייחס אליו בחיבורו ״הדיבור האמיתי״.

סיפור תולדות מתפתח עם הזמן לגרסה משמיצה במיוחד: יוסף פנדרא, בעלה של מרים, מתואר כיהודי אדוק היוצא מביתו לילה אחד.

בהיעדרו נכנס שכן החושק במרים לביתה ותוקף אותה מינית, אף שהטקסט מרמז על מידה של שיתוף פעולה מצדה. מקשר זה ייוולד יהושע. יוסף, המגלה את הניאוף, גולה לבבל ועוזב את אשתו ואת הילד שטרם נולד.

שמועות אלה, שהתפתחו לספר תולדות, מבקשות לעוות את חיי ישוע המשיח ולהכפישם. הן שייכות בעיקר לדמיון ורחוקות מאוד מכל מציאות היסטורית אובייקטיבית. מפתיע שבדיונות כאלה נמשכים גם כיום.

V. תולדות ישו או בשורת לוקס?

המחקר על ישוע מנצרת נשאר חיוני ומרתק. מבין המקורות הזמינים הבשורות הן המרכיב ההיסטורי העיקרי, ולעיתים קרובות אף היחיד.

מול טענות חסרות בסיס וראיות לעיתים קרובות, המתיימרות לערער על סיפורי לוקס ומתי, בייחוד על זהות אבי ישוע, אנו מעדיפים לתת אמון במחברי הבשורות.

תאוריות רבות, ובהן זו הנוגעת לאדם בשם פנדרא, חייל הנטען כ״אביו״ הביולוגי של ישוע וכבעלה של מרים, מבקשות לערער על דברי מתי, מרקוס, לוקס או יוחנן.

לכן אנו בוחנים בקפידה את כל הטענות הסותרות האלה ומנתחים את נימוקיהן כדי לקבוע את מידת אמינותן.

במקרה זה קל יחסית להבין את אופייה הדמיוני של ההשערה, ולכן אנו דוחים אותה. אולם התמדת הטענה, שהתפרסמה ברבי מכר ובסרטים, ממחישה את רצונם של אחדים להכפיש את סיפורי הבשורות ובייחוד את דמות ישוע.

חלק מהציבור, המוקסם מיצירות האמנות ומאיכות השחקנים, מעניק להן אמון מסוים וכך מערבב מציאות ובדיה.

VI. המציאות בשטח

הבשורות מרבות לספר על ביקורת כלפי ישוע. אך ראוי לציין שמעולם לא העלו את האפשרות שנולד באיסור כטיעון לפגיעה בו. היעדר האזכור מרמז שלידתו הנסית, כפי שמתארות הבשורות, לא הייתה נושא למחלוקת אז. כנראה המידע התגלה במלואו רק לאחר מותו ותחייתו.

, הידועים במעקב הצמוד אחר ישוע ובחיפוש המתמיד אחר אשמה בו, לא העלו מעולם טענות על לידתו. חסר זה בשיח הציבורי מרמז ש־ כנראה לא ידעו על נסיבות התעברותו המיוחדות. אילו ידעו פרטים שנויים במחלוקת, אין ספק שהיו משתמשים בהם לתקוף אותו, אך כך לא היה.

היבט זה של הוויכוחים הציבוריים מחזק את הרעיון שמרים גילתה את פרטי לידת ישוע המשיח רק לאחר מותו ותחייתו, ולכן מתנגדיו לא ניצלו אותם בחייו.

סיכום

קל לדמיין את הוויכוחים הסוערים ש־ היו מעוררים אילו ידעו את פרטי לידת ישוע הנסית לפי לוקס. ודאי היו דוחים גרסה זו ומחפשים הסברים אחרים, אך הם ראו בו, כפי שמדגיש לוקס, את בן יוסף.

שנים לאחר מכן, בעקבות גילויי מתי ובייחוד לוקס, העולם לומד שיוסף אינו אביו הביולוגי של ישוע. אז מתחילות תאוריות והשערות שונות. לידה מניאוף בהקשר היהודי של התקופה לא הייתה מתיישבת כלל עם שירות ישוע. רבים ראו בו מורה, נביא ואף משיח. לפי תורת משה, תארים אלה יכלו להינתן רק לאדם שייחוסו אינו מוטל בספק, כפי שמראה היוחסין אצל מתי.

לכן רעיון הלידה מניאוף, שנועד לצמצם את ישוע לאדם רגיל, מתנגש עם פרסומו ומעמדו המכובד בחברה היהודית במאה הראשונה. אז נחשב לבן יוסף, אך המציאות שנחשפה מאוחר יותר מראה שנולד מהתעברות נסית.

הטקסטים שהופיעו במאה השנייה לא נועדו להאיר את העובדות היסטורית, אלא להכפיש את ישוע ולצמצם את השפעתו הגוברת בעולם. נראה שמסמכים אלה נועדו לערער על סמכות ישוע המשיח ולגיטימיותו, ולא להאיר את ההיסטוריה.

Jésus est-il un mamzer ?. L'article examine la théorie selon laquelle Jésus pourrait être un 'mamzer', résultant d'une union interdite par la loi juive, à cause de sa conception miraculeuse. Les Évangiles fournissent des récits variés mais concourants sur sa naissance. L'article réaffirme la foi chrétienne en la naissance virginale de Jésus, insistant sur la cohérence des Écritures. Introduction. La conception exceptionnelle de Jésus, telle que décrite dans les Évangiles de Matthieu et Luc, déclenche inévitablement des interprétations variées, surtout au vu de notre approche cartésienne. Selon ces évangélistes, qui se basent probablement sur le témoignage de Marie, la mère de Jésus, sa naissance serait le résultat d’un événement miraculeux. Cette notion de miracle, difficile à intégrer dans notre raisonnement logique, a conduit certains, dès le premier siècle, à chercher des explications plus conventionnelles. Une théorie populaire suggère que si Joseph n’est pas le père biologique de Jésus (comme l’indique la généalogie de Matthieu), alors un autre homme doit en être responsable. Cette hypothèse implique que Marie aurait commis un adultère, faisant de l’enfant un « mamzer ». Selon la loi religieuse juive, un mamzer est une personne née d’une union prohibée, telle que l’adultère d’une femme mariée ou l’inceste. Un mamzer et ses descendants jusqu’à la dixième génération sont exclus de la congrégation religieuse juive. Ce débat, loin d’être anodin, continue de susciter des discussions, comme en témoignent diverses spéculations sur Internet concernant l’identité du prétendu père de Jésus. Notre objectif dans cette annexe est de faire le point sur les données historiques et les légendes existantes, tout en démontrant que les textes bibliques restent fidèles à une vérité profonde, malgré les diverses interprétations. I. L’analyse des faits. La conception de l’enfant Jésus est pour le moins inhabituelle ! Matthieu note bien le changement de situation car il est obligé d’ajouter Marie pour effectuer le lien avec Jésus. Jésus n’est pas le fils légitime de Joseph ! L’Évangile de Matthieu offre une description de la conception de Jésus qui, bien que quelque peu vague, semble exclure la participation de Joseph, suggérant plutôt une intervention miraculeuse du Saint-Esprit. En effet cette déclaration, manquant de détail, pourrait être interprétée comme naturelle, le Saint Esprit agissant au travers du couple, ce qui en réalité n’est pas le cas. Curieusement, l’Évangile de Marc ne mentionne pas cette grossesse. Les contemporains de Marie n’auraient donc disposé que d’informations limitées et imprécises sur les circonstances de la naissance de Jésus. Ce n’est que bien des années plus tard, grâce à Luc, que nous avons accès à une narration plus détaillée. Luc, en tant que médecin et historien minutieux, a vraisemblablement recueilli ses informations auprès de Marie elle-même. Dans son récit, il révèle clairement que Joseph n’est pas le père biologique de Jésus, que Marie n’a pas commis d’adultère et que sa grossesse est le résultat direct d’un miracle divin. L’annonce de la conception virginale de Jésus par l’intermédiaire du Saint-Esprit est unique à l’Évangile de Luc et offre une perspective nouvelle et plus approfondie sur cet événement. La nature exceptionnelle de Jésus, confirmée par sa mort, sa résurrection et les miracles qu’il a accomplis, corrobore l’aspect miraculeux de sa naissance telle que décrite par Luc. La révélation tardive de ces détails par Luc, dans un contexte où la nature divine de Jésus était de plus en plus reconnue et acceptée, a sans doute facilité l’acceptation de cette conception virginale comme un élément fondamental de la foi chrétienne. Durant une longue période, la croyance populaire a tenu Jésus pour le fils biologique de Joseph. Conformément au droit juif de l’époque, la reconnaissance de Jésus par Joseph en tant que son fils légitimait sa position au sein de la société et au regard de la loi. Il semble, d’après les textes, que cette conception de Jésus comme fils de Joseph ait prévalu jusqu’à la mort de Jésus. Ce n’est probablement qu’après sa crucifixion et sa résurrection que l’histoire de sa conception miraculeuse a commencé à se répandre. Les informations détaillant la conception miraculeuse de Jésus, telles que rapportées dans les Évangiles de Matthieu et Luc, proviennent vraisemblablement de Marie, sa mère. Elle est probablement la source principale de Matthieu pour sa narration succincte de la conception de Jésus, et de Luc pour son récit plus détaillé. En conséquence, bien que Jésus ait été légalement reconnu comme le fils de Joseph, la divulgation tardive de sa naissance miraculeuse a considérablement modifié la perception que les premiers chrétiens avaient de son identité et de sa nature. II. La naissance miraculeuse. Nous avons vu que Matthieu n’est pas très prolixe sur la conception de l’Enfant Jésus et il faudra attendre plus de 10 années pour lire le texte de Luc nous expliquant ce qui s’est réellement produit. Le principe est clair aucun homme n’est intervenu pour la conception de cet enfant. Joseph n’a, à aucun moment imaginé cette situation. L’Évangile selon Matthieu, grâce aux informations complémentaires de Luc, offre maintenant une perspective claire concernant la conception de Jésus, perspective qui semble directement issue du témoignage de Marie. Matthieu souligne que Joseph et Marie n’ont pas eu de relations sexuelles avant la naissance de Jésus. Cette précision cruciale révèle l’origine miraculeuse de la conception de Jésus. La révélation faite par l’ange à Joseph, telle que rapportée par Matthieu, joue un rôle déterminant. Celle-ci persuade Joseph d’accepter Marie et l’enfant qu’elle porte, les protégeant ainsi de la diffamation et, dans le cas de Marie, de la lapidation, conformément aux lois et aux coutumes de l’époque. Cette intervention divine permet donc à Marie d’éviter des conséquences potentiellement fatales. Les faits relatés dans l’Évangile Luc et de Matthieu constituent donc le cœur de l’histoire de la naissance de Jésus. Toutes autres interprétations ou spéculations, que nous aborderons par la suite, ne sont que des tentatives de remise en question de la nature miraculeuse de la conception de Jésus et, par extension, de son œuvre rédemptrice. III. Les conséquences de cette thèse. L’examen des répercussions d’une hypothèse suggérant que Jésus serait né d’une relation adultérine est crucial. Selon la loi mosaïque, un enfant issu d’une telle union perdait tous ses droits légitimes. Si cette hypothèse était avérée, la reconnaissance de Jésus comme le Messie, le Roi des Juifs, et le Sauveur du monde serait gravement compromis. Un tel scénario rendrait caduc l’ensemble du plan divin tel qu’il est présenté dans le christianisme, ébranlant ainsi ses fondements. Par conséquent, il est impératif de qualifier cette hypothèse de calomnie ou de diffamation plutôt que de simple théorie. L’objectif n’est pas de propager de telles allégations calomnieuses, mais, face à leur circulation dans les médias et leur impact potentiel, il est essentiel de mettre en lumière leur caractère légendaire et éloigné de la réalité historique. Notre démarche vise à rétablir la vérité historique, en contraste avec ces récits spéculatifs. IV. Le Toledot Yeshou. Le terme « Toledot » se traduit par « lignage » ou « histoire des engendrements ». Ce terme sert de titre à un ouvrage médiéval qui offre une interprétation parodique de la vie de Jésus, le présentant comme un séducteur hérétique né dans l’illégalité, ayant acquis des pouvoirs par des moyens frauduleux, et mort dans la disgrâce. L’origine de ce livre remonte approximativement au 2ème siècle. Origène, un érudit chrétien, mentionne que Celse, un philosophe romain, en fait référence dans son œuvre « le discours véritable ». Le récit du Toledot évolue au fil du temps pour présenter une histoire particulièrement diffamatoire : Joseph Pandéra, mari de Marie, est décrit comme un Juif pieux quittant sa maison une nuit. Pendant son absence, un voisin, désireux de Marie, s’introduit chez elle et l’agresse sexuellement, bien que le texte suggère une certaine complicité de sa part. De cette union naîtra Yehoshuah. Joseph, découvrant l’adultère, s’exile en Babylonie, abandonnant sa femme et l’enfant à naître. Ces rumeurs, qui ont évolué pour former le livre du Toledot, cherchent à dénaturer et discréditer la vie du Messie Jésus. Elles relèvent davantage de l’imaginaire et s’éloignent considérablement de toute réalité historique objective. Il est surprenant de constater que de telles fictions perdurent encore aujourd’hui. V. Le tolédot Yeshou ou l’Evangile de Luc ?. La recherche sur Jésus de Nazareth demeure à la fois nécessaire et fascinante. Parmi les sources disponibles, les Évangiles représentent la composante historique principale et même souvent la seule. Face à des allégations souvent non fondées et sans preuves, qui prétendent remettre en question les récits de Luc et Matthieu, notamment en ce qui concerne l’identité du père de Jésus, notre position est de privilégier la crédibilité des auteurs des Évangiles. En effet, de nombreuses théories, dont certaines, comme nous venons de le voir, portent sur un homme nommé Pandera, un soldat romain supposé être le « père » biologique de Jésus et l’époux de Marie, cherchent à contester les affirmations de Matthieu, Marc, Luc ou Jean. Ainsi, nous examinons attentivement toutes ces assertions contradictoires, nous analysons leurs argumentations, afin de déterminer leur degré de crédibilité. Dans ce cas précis, il est relativement facile de comprendre le caractère fantaisiste de cette thèse que nous rejetons donc. Cependant, la persistance de cette allégation, popularisée par des ouvrages à succès et des productions cinématographiques, illustre bien le désir de certains à discréditer les récits évangéliques et en particulier le personnage de Jésus. Une partie du public, fascinée par ces œuvres artistiques et la qualité de ses acteurs, leur accorde un certain crédit et mélange ainsi la réalité et la fiction. VI. La réalité sur le terrain. Les Évangiles rapportent fréquemment des critiques émises par les Pharisiens à l’encontre de Jésus. Cependant, il est remarquable de constater qu’ils n’ont jamais soulevé la question d’une potentielle naissance illégitime de Jésus comme argument de discrédit. Cette absence de mention laisse supposer que la naissance miraculeuse de Jésus, telle que décrite dans les Évangiles, n’était pas un sujet de controverse à l’époque. Il est probable que cette information n’ait été pleinement révélée qu’après la mort et la résurrection de Jésus. Les Pharisiens, connus pour leur surveillance étroite de Jésus et leur quête constante d’éléments à lui reprocher, n’ont jamais invoqué des arguments relatifs à sa naissance. Cette lacune dans le discours public de l’époque suggère que les Pharisiens étaient probablement dans l’ignorance concernant les circonstances particulières de sa conception. S’ils avaient eu connaissance de détails controversés, il semble incontestable qu’ils les auraient utilisés pour attaquer Jésus, ce qui n’a pas été le cas. Cet aspect des débats publics de l’époque renforce l’idée que les informations détaillées sur la naissance du Messie Jésus n’ont été divulguées par Marie qu’après sa mort et sa résurrection, ce qui explique pourquoi elles n’ont pas été exploitées par ses détracteurs de son vivant. Conclusion. Nous pouvons aisément imaginer les débats houleux que les Pharisiens auraient engagés s’ils avaient été au courant des détails de la naissance miraculeuse de Jésus, tels que rapportés par Luc. Face à de tels faits, ils auraient sans doute rejeté cette version des événements et cherché d’autres explications, mais ils considéraient, comme le souligne Luc, que Jésus était le fils de Joseph. Des années plus tard, à la suite des révélations de Matthieu, et surtout de Luc, le monde apprend que Joseph n’est pas le père biologique de Jésus. C’est alors que commencent à émerger diverses théories et spéculations. Une naissance adultérine, dans le contexte juif de l’époque, aurait été totalement incompatible avec le ministère de Jésus. Beaucoup le considéraient comme un docteur, un prophète, voire le Messie. Or, tous ces titres, conformément à la loi de Moïse, ne pouvaient être attribués qu’à une personne de lignée incontestée, comme l’indique la généalogie présentée par Matthieu. Ainsi, l’idée d’une naissance adultérine, avancée dans le but de réduire Jésus à un homme ordinaire, se heurte à sa notoriété et son statut respecté dans la société juive du 1er siècle. À l’époque, Jésus était considéré comme le fils de Joseph, mais la réalité, révélée ultérieurement, montre qu’il est le résultat d’une conception miraculeuse. Les textes apparus au 2ème siècle ne visaient pas à apporter un éclairage historique sur ces faits, mais plutôt à discréditer Jésus et à limiter son influence croissante dans le monde. Ces documents, plutôt que d’apporter de la lumière sur l’histoire, semblent avoir été conçus pour remettre en question l’autorité et la légitimité du Messie Jésus.

ישוע	סטפנוס
Remet son esprit au Père (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.46)	Remet son esprit au Seigneur Jésus (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.59)
Pardonne à ses bourreaux (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.34)	Prie pour ses meurtriers (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.60)
מת מחוץ לעיר	מת מחוץ לעיר
נידון שלא בצדק	הומת שלא בצדק