הבשורות במספרים

ערכנו ספירה של האירועים השונים שסיפר כל אחד ממחברי הבשורות, על בסיס רשימה של 178 אירועים נפרדים. רשימה זו מבוססת על זו שערך קור ברוינס (Cor Bruins) בספרו ‘ההרמוניה של הבשורות’. אכן, בהתאם לחלוקה שנבחרת, מספר האירועים עשוי להשתנות. בסינופסיס שלנו חילקנו חלק מהאירועים לתת-אירועים, ובכך הגדלנו משמעותית את מספרם. גישה זו נועדה לדייק את הניתוח שלנו.

עם זאת, כדי לפשט את המחקר בחרנו בחלוקה שהציע קור ברוינס, המקובלת גם על כמה פרשנים. לפיכך נניח שארבע הבשורות שלנו מספרות על 178 פריקופות שונות.

אנו יוצאים מההשערה שבשורת מתי הייתה הראשונה שנכתבה, ומשתמשים בה כנקודת ייחוס. בטבלה שלנו כללנו את כל האירועים שהזכיר כל אחד ממחברי הבשורות, לפי הסדר הזה: מתי, מרקוס, לוקאס ולבסוף יוחנן. לפרטים נוספים ראו נספח ANN059 שכותרתו: התפתחויות של מרקוס.

אנו יודעים שבשורת יוחנן, שנכתבה מאוחר יותר, מוסיפה 29 פריקופות חדשות, ומכאן שהסינופטיים (מתי, מרקוס ולוקאס) הזכירו רק 149 מתוך 178 בסך הכול (178 – 29 = 149).

בהקשר זה מתי מזכיר 103 פריקופות חדשות מתוך 149 הרשומות אצל הסינופטיים. מרקוס, שבא אחרי מתי בסדר הכרונולוגי, מאמץ 80 פריקופות ממתי ומוסיף 9 חדשות. לוקאס, מצדו, מאמץ 74 פריקופות מקודמיו ותורם 37 אירועים חדשים.

כך מרקוס מאמץ 90% מהמידע של מתי ומביא רק 10% תוכן חדש.

מהיכן מגיע המידע החדש הזה?

בפרק שלנו על הבשורות אנו מעלים את ההשערה שהשליחים ערכו רשימה של פריקופות שנועדה לכסות את כל נסי ישוע. אילו הסתפקו השליחים בנסים המרשימים ביותר, היו לנו בעיקר סיפורי תחייה!

רשימה זו שימשה כנראה בסיס לכתיבתם של מתי ומרקוס, ויתכן שגם ללוקאס הייתה גישה אליה.

בהנחה של קדימות מרקוס, נראה ש-78% מתוכן בשורת מתי נגזר מתוכן בשורת מרקוס, ואילו 22% מהאירועים שמתי מציג הם תוספות ייחודיות.

יתר על כן, 90% מתוכן בשורת מרקוס מאומץ אצל מתי. בולט גם שכל המידע שבבשורת מרקוס נמצא בבשורות מתי ולוקאס.

פירוש הדבר שבין הבשורות הסינופטיות מרקוס אינו תורם אף אירוע חדש. תצפית זו הובילה כמה פרשנים לשקול את ההשערה שבשורת מרקוס הייתה הראשונה שנכתבה.

‘קדימות מרקוס’ היא השערה מבוססת היטב בקרב חוקרי הבשורות, בלימודי המקרא. תיאוריה זו, שהוצעה בראשית המאה ה-19, גורסת שהבשורה על פי מרקוס הייתה הראשונה מארבע הבשורות של הברית החדשה שנכתבה. רעיון זה מערער על הסדר הכרונולוגי המקובל מימים ימימה, המציב את מתי ראשון ואחריו מרקוס, לוקאס ויוחנן. נבחן בקצרה חמישה טיעוני מפתח התומכים בתיאוריה זו, ונוסיף את הערותינו לכל נקודה.

פשטות ותמציתיות של מרקוס: הסיפור של מרקוס הוא הקצר ביותר ונראה פחות מעובד מאלה של מתי ולוקאס. פשטות זו מרמזת שמרקוס עשוי להיות המקור הראשוני.
ההערה שלנו: תמציתיות זו עשויה לנבוע מפישוט הטקסט של מתי, שנועד לקהל שאינו יהודי.

מבנה הסיפור: מתי ולוקאס עוקבים ברובם אחר סדר האירועים אצל מרקוס, תוך הוספת תוכן משלהם.
ההערה שלנו: אפשר גם שמרקוס ולוקאס התאימו את המבנה של מתי ושינו את התוכן למטרותיהם.

פרטים ולשון: בחירות המילים והפרטים הגולמיים של מרקוס משופרים לא פעם אצל מתי ולוקאס.
ההערה שלנו: כישוריהם הלשוניים המלומדים של מתי ולוקאס ניכרים בסיפוריהם, ואילו הסיפור של מרקוס משקף גישה פשוטה יותר, המותאמת לקהל שמכיר פחות את המנהגים היהודיים.

תיאוריית שני המקורות: היא גורסת שמתי ולוקאס השתמשו במרקוס ובמקור היפותטי ‘Q’ לכתיבתם.
ההערה שלנו: אנו מדמיינים במקום זאת רשימה משותפת של פריקופות שערכו השליחים, כאשר מתי הוא הכותב הראשי. פטרוס פישט אחר כך את הטקסט של מתי בעזרת מרקוס כדי להתאימו לקהל שאינו יהודי.

ניתוחים ספרותיים וטקסטואליים: ניתוחים משווים של הטקסטים מראים שמתי ולוקאס מביאים לא פעם מילה במילה קטעים גדולים ממרקוס, דבר שנדיר יותר בכיוון ההפוך.
ההערה שלנו: הטקסט של לוקאס נכתב הרבה אחרי מתי ומרקוס, ויש לנתחו בנפרד. הקשר ההדוק בין מתי למרקוס מרמז שמרקוס הוא גרסה מפושטת של מתי.

לסיכום, אף שקדימות מרקוס שנויה במחלוקת רחבה, היא אינה מתקבלת על דעת הכול. הניתוח שלנו מרמז שגם קדימות מתי היא אפשרות סבירה, שנראית לנו מתאימה יותר לפרגמטיות ולדינמיקה של קבוצת השליחים.