הקונקובינאז׳

הביטוי "איחוד האיש והאישה לפי המקרא" מתייחס בעיקר להשקפה המקראית על הנישואין, כפי שהיא מתגלה בהדרגה בכתובים, מהבריאה בספר בראשית ועד להוראות ישוע והשליחים.

1- הדגם הראשוני בבראשית

המקרא מציג את האיחוד בין האיש לאישה כמוסד שאלוהים רצה בו מאז הבריאה:

פסוק זה יסודי. הוא כולל כמה רעיונות חשובים:

• התנתקות מבית ההורים;
• התקשרות מתמשכת;
• איחוד עמוק המתואר כ"בשר אחד".

בהקשר זה, איחוד הנישואין אינו רק מיני או חברתי; יש לו גם ממד רוחני וממד של ברית.

2- ישוע מאשר את הדגם הזה

ישוע חוזר ישירות לטקסט הזה כשהוא מלמד על הנישואין:

הוא מדגיש:

• את המקור האלוהי של הנישואין;
• את אחדות הזוג;
• את אופיו המתמשך של האיחוד הזה.

בעיני ישוע, דגם הייחוס נשאר זה של הבריאה.

3- הנישואין בהקשר המקראי

במקרא אין תמיד תיאור של טקס דתי מוגדר לנישואין כמו במסורות המודרניות. עם זאת, כמה יסודות חוזרים באופן קבוע:

• מחויבות פומבית;
• ברית בין שתי משפחות;
• נאמנות;
• חיים משותפים;
• יחסי מין השמורים למסגרת הנישואין.

המיניות מוצגת כקשורה לאיחוד הזה:

הברית הישנה מתארת גם מצבים משפחתיים מורכבים:

• ריבוי נשים (אברהם: בְּרֵאשִׁית 16.1-4; יעקב: בְּרֵאשִׁית 29.23-30; דוד: 2 שְׁמוּאֵל 5.13; שלמה: 1 מְלָכִים 11.1-3);
• פילגשים (שֹׁפְטִים 19.1-2; 2 שְׁמוּאֵל 5.13);
• שילוח (דְּבָרִים 24.1-4);
• נישואין מסודרים (בְּרֵאשִׁית 24.1-4; בְּרֵאשִׁית 24.50-51);
• ייבום (דְּבָרִים 25.5-10).

עם זאת, המקרא מתאר לעיתים נוהגים אלה מבלי לאשרם בהכרח מבחינה מוסרית. סיפורים רבים אף מראים את המתחים, הסכסוכים וההשלכות הכואבות הנובעים ממצבים אלה:

• יריבות בין שרה להגר (בְּרֵאשִׁית 16.4-6);
• סכסוכים בין לאה לרחל (בְּרֵאשִׁית 30.1-8);
• דרמות משפחתיות בבית דוד (2 שְׁמוּאֵל 13.1-29);
• הטיית לבו של שלמה בידי נשיו הנכריות הרבות (1 מְלָכִים 11.3-4).

כך נראה שכמה נוהגים שנסבלו בהיסטוריה של ישראל נבעו יותר מהתאמה לקשיות הלב האנושי — הצג את ההגדרה של INF155 מאשר מהאידיאל הראשוני שהוצג בבריאה (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 19.8).

המפגש בין המשיח ישוע לאישה השומרונית ליד באר סיכר הוא קטע מעניין במיוחד במסגרת הרהור זה על הקונקובינאז׳, על איחודים בלתי סדירים ועל ההשקפה המקראית על הזוג (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 4.1-30).
שיחה זו מראה שישוע מבחין בבירור בין יחסי נישואין כשרים לבין חיים משותפים בלבד או יחסים רגשיים שאינם מוכרים.

1- הרקע לסיפור

בעברו בשומרון, ישוע עוצר ליד באר יעקב, סמוך לעיר סיכר (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 4.5-6). אישה שומרונית באה לשאוב מים, וישוע פותח עמה בשיחה למרות המתחים התרבותיים שבין יהודים להשומרונים — הצג את ההגדרה של INF107 (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 4.7-9).

השיחה מקבלת במהירות ממד רוחני, ואז ישוע מגלה ידיעה מדויקת של מצבה הרגשי של אישה זו:

2- הבחנה חשובה בין נישואין לחיים משותפים ללא נישואין

קטע זה מרשים משום שישוע מכיר במפורש בשתי מציאויות שונות:

• חמשת הגברים הקודמים נקראים "בעלים";
• האיש שעמו היא חיה כעת "אינו" בעלה.

במילים אחרות, ישוע אינו רואה אוטומטית במגורים משותפים בלבד או ביחסי מין שווי ערך לנישואין.

הבהרה זו חשובה במחקר על הקונקובינאז׳, משום שהיא מראה שבעיני ישוע:

• מגורים עם מישהו אינם מספיקים כדי להקים איחוד נישואין אמיתי;
• יש הבדל בין יחסים המוכרים כנישואין לבין יחסים בלתי סדירים.

הטקסט היווני משתמש כאן במונח אנר ("בעל" או "בן זוג"), המראה שישוע מדבר אכן על מעמד הנישואין ולא סתם על בן לוויה.

3- ישוע אינו מגנה את האישה בחומרה

הסיפור מראה גם את יחסו המופלא של ישוע:

• הוא מגלה את האמת;
• הוא אינו מקל ראש במצב;
• אך הוא גם אינו דוחה אישה זו.

להפך, הוא מעניק לה הוראה רוחנית עמוקה על "המים החיים" ועל העבודה האמיתית (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 4.10-24).
גישה זו ממחישה את האיזון המקראי בין:

• אמת מוסרית;
• קריאה לתשובה;
• חסד ורחמים.

4- מצב מורכב ככל הנראה

הטקסט אינו מבהיר מדוע היו לאישה זו חמישה בעלים:

• מקרי מוות רצופים;
• גירושין;
• שילוחים;
• או נסיבות חברתיות קשות.

בעולם העתיק, אישה הייתה תלויה לעיתים קרובות מבחינה כלכלית באיש. לכן מצבים מסוימים יכלו להיות כפויים יותר מאשר נבחרים.

עם זאת, ישוע מדגיש בכל זאת שיחסיה הנוכחיים אינם תואמים איחוד נישואין אמיתי ומוכר.

5- חשיבות הקטע הזה למחקר על הקונקובינאז׳

לכן אפשר להשתמש בסיפור זה כדי להראות כמה עקרונות מקראיים חשובים:

1. לנישואין יש הכרה מיוחדת

המקרא מבחין בבירור בין:

• הנישואין;
• לבין היחסים מחוץ למסגרת זו.

(בְּרֵאשִׁית 2.24 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 19.4-6)

2. חיים משותפים בלבד אינם שווי ערך אוטומטית לנישואין

ישוע מצהיר במפורש:

משפט זה הוא כנראה אחד הקטעים המפורשים ביותר בברית החדשה בנושא זה.

3. החסד אינו מבטל את הדרישה המוסרית

ישוע מקבל אישה זו ברחמים, אך מבלי להגדיר מחדש את מצבה כלגיטימי.

4. הישועה נשארת נגישה

האישה השומרונית אף הופכת לאחר מכן לעדה בפני תושבי העיר:

רבים מהשומרונים — הצג את ההגדרה של INF107 האמינו אז בישוע בזכות עדותה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 4.39-42).

כיום קיימות כמה גישות בקרב המאמינים:

• יש הרואים שרק האיחוד האזרחי או הדתי מהווה נישואין;
• אחרים סבורים שמחויבות אמיתית ומתמשכת לפני אלוהים יכולה להספיק;
• יש המדגישים בעיקר את נאמנות הזוג ויציבותו;
• אחרים מדגישים את ההתאמה למסגרת כנסייתית מוגדרת.

לכן מחקר רציני של הנושא מחייב:

• בחינת הטקסטים בהקשרם;
• הבחנה בין תיאור להוראה;
• הרהור על התפתחות המבנים החברתיים בין העולם המקראי לבין תקופתנו.

שלושת העקרונות האלה מהווים בסיס חשוב לגישה כנה לשאלת הנישואין והקונקובינאז׳ בכתובים. אכן, קטעים מקראיים מסוימים מתארים בפשטות מצבים שחיו דמויות מבלי לאשר בכך את כל התנהגותן. כך, קיומם של ריבוי נשים, פילגשים או איחודים מיוחדים מסוימים בברית הישנה אינו אומר בהכרח שנוהגים אלה מייצגים את האידיאל שאלוהים רצה בו (בְּרֵאשִׁית 16.1-4; 1 מְלָכִים 11.1-4).

לכן חיוני להבחין בין:

• מה שהמקרא מספר מבחינה היסטורית;
• לבין מה שהוא מציג כדגם או כהוראה מוסרית.

הבחנה זו מופיעה בבירור כשישוע מפנה את שומעיו לתכניתו הראשונית של אלוהים בבריאה:

המשיח מראה כך שנוהגים מסוימים שנסבלו בהיסטוריה של ישראל נבעו לעיתים מקשיות הלב האנושי — הצג את ההגדרה של INF155 (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 19.8) ולא תאמו במלואם את האידיאל המקורי.

זאת ועוד, יש להביא בחשבון את התפתחות המבנים החברתיים בין התקופה המקראית לעולמנו המודרני. בחברות העתיקות נשענו הנישואין לעיתים קרובות על הסכמים משפחתיים, התחייבויות קהילתיות או בריתות המוכרות בפומבי. הטקסים הדתיים כפי שאנו מכירים אותם כיום לא תוארו תמיד במדויק בטקסטים המקראיים.

יתר על כן, המושגים העכשוויים של:

• נישואין אזרחיים;
• חיים משותפים ללא נישואין;
• PACS ;
• קונקובינאז׳ חוקי;
• חיים משותפים ללא מחויבות רשמית;
  לא התקיימו בצורתם הנוכחית בעולם העתיק. העברה פשוטה וישירה של קטגוריות מודרניות אל הטקסטים המקראיים עלולה אפוא להוביל למסקנות בלתי מדויקות.

המחקר צריך אפוא לנסות לזהות את העקרונות המקראיים הגדולים המסגרים את האיחוד בין האיש לאישה:

• נאמנות;
• מחויבות מתמשכת;
• אחריות הדדית;
• טהרה מוסרית;
• כיבוד הברית;
• הגנה על המשפחה.

השליח פאולוס מזכיר בייחוד שליחסי הנישואין יש ממד עמוק וקדוש:

כך, מעבר לוויכוחים המשפטיים או התרבותיים, נראה שהמקרא מציג את איחוד הנישואין כברית רצינית, פומבית ונאמנה, הנקראת לשקף את היחס בין אלוהים לעמו.

זוהי בדיוק אחת השאלות הקשות ביותר בנושא, משום שהמקרא אינו נותן לעולם הגדרה משפטית מפורטת של הנישואין הדומה למערכות המודרניות שלנו. הכתובים מציגים בעיקר עקרונות כלליים, ואילו הצורות החברתיות של הנישואין השתנו לפי התקופות והתרבויות.

בדרך כלל קיימות שתי גישות עיקריות בקרב קוראי המקרא.

1- הגישה הסוברת שאיחוד נאמן יכול להיות נישואין מקראיים

יש הסבורים שלב הנישואין המקראיים טמון בעיקר ב:

• מחויבות מתמשכת;
• נאמנות;
• חיים משותפים;
• איחוד גופני ("בשר אחד");
• הכרה חברתית בזוג.

מנקודת מבט זו, זוג החי יחד באופן יציב ונאמן יכול להיחשב נשוי לפני אלוהים, גם ללא טקס דתי מודרני או מסמך מנהלי עכשווי.

רעיון זה נשען בעיקר על כך ש:

• המקרא מתאר רק לעיתים רחוקות טקסי חתונה מפורטים;
• לאדם וחוה לא תואר טקס רשמי (בְּרֵאשִׁית 2.24);
• יצחק לוקח את רבקה אל אהלו והיא נעשית אשתו (בְּרֵאשִׁית 24.67);
• האיחוד המיני מוצג כיוצר סוג של אחדות עמוקה (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 6.16).

לפי קריאה זו, הבעיה העיקרית לא תהיה היעדר מעשה מנהלי, אלא דווקא:

• היעדר מחויבות אמיתית;
• חוסר יציבות;
• יחסים מרובים;
• או סירוב מכוון לקחת אחריות פומבית על האיחוד.

2- הגישה המבחינה בבירור בין חיים משותפים ללא נישואין לבין נישואין

אחרים סבורים עם זאת שהנישואין המקראיים כוללים בהכרח:

• ברית המוכרת בפומבי;
• מחויבות מפורשת;
• הכרה משפחתית וחברתית;
• לעיתים צורה של סמכות אזרחית או דתית.

הם מדגישים שבמקרא האיחודים ידועים בדרך כלל לקהילה ומוכרים על ידה. הנישואין אינם מוצגים כמגורים משותפים פרטיים בלבד.

גישה זו מדגישה גם את הטקסטים הקוראים להימנע מ"זנות" (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 7.2; אִגֶּרֶת אֶל־הָעִבְרִים 13.4) וסבורה שהאיחוד המיני מוצא את מקומו הטבעי במסגרת שנלקחה באחריות רשמית.

בקריאה זו, הקונקובינאז׳ המודרני מעורר לעיתים בעיה משום שהוא עשוי להעיד על:

• היעדר מחויבות סופית;
• רצון להשאיר דלת יציאה פתוחה;
• או סירוב מודע לברית הנישואין.

3- קושי חשוב: הקטגוריות המודרניות שלנו

הבעיה נובעת גם מכך שהמושג המודרני שלנו "חיים משותפים ללא נישואין" מכסה מציאויות שונות מאוד:

• זוג יציב מזה 40 שנה עם ילדים;
• יחסים זמניים ללא מחויבות;
• חיים משותפים השווים לנישואין;
• מגורים משותפים רגשיים בלבד.

והרי המקרא אינו עוסק ישירות בקטגוריות העכשוויות האלה.

4- מה שנראה מרכזי בכתובים

כשאוספים את הטקסטים המקראיים השונים, כמה יסודות נראים חיוניים:

• נאמנות;
• ייחודיות;
• מחויבות מתמשכת;
• אחריות הדדית;
• הכרה באיחוד;
• כנות לפני אלוהים.

כך, ויכוחים רבים עוסקים פחות בטקס עצמו ויותר במציאות המחויבות.

5- מסקנה זהירה

נראה אפוא קשה לקבוע באופן מוחלט:

• לא שכל חיים משותפים ללא נישואין הם אוטומטית חטא;
• ולא שהם תמיד שווים לחלוטין לנישואין המקראיים.

הכול תלוי כנראה במה שהאיחוד הזה כולל באמת:

• מגורים משותפים בלבד ללא מחויבות;
• או ברית אמיתית של חיים נאמנים ומוכרים.

המקרא מדגיש בעיקר את אמת הלב, את הנאמנות ואת האחריות המוסרית, ולא את ההתאמה בלבד להליך מנהלי מודרני. עם זאת, הוא מעריך מאוד גם בריתות פומביות ויציבות, מה שמסביר מדוע מאמינים רבים רואים בנישואין המוכרים רשמית את הצורה המתאימה ביותר לרוח הכתובים.

זוהי אפשרות המוגנת בידי מאמינים ותאולוגים מסוימים, אך יש להודות שהמקרא אינו מנסח לעולם מסקנה זו במפורש ובאופן ישיר. לכן אנו נאלצים להסיק מן העקרונות המקראיים ולא מהגדרה משפטית מדויקת של הנישואין.

1- החובה להיכנע לחוקים

עם זאת, נצטווינו להיכנע לחוקים — הכוונה לחוקי ארצו של האדם:

"כל נפש תהיה כפופה לשלטונות העליונים, כי אין שלטון אלא מאת אלוהים, והשלטונות הקיימים מאת אלוהים הם מוסדים."
— אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָרוֹמִיִּים 13.1

"היכנעו, למען האדון, לכל סמכות שנקבעה בין בני אדם."
— הָאִגֶּרֶת הָרִאשׁוֹנָה לְפֶטְרוֹס הַשָּׁלִיחַ 2.13

בתחום זה הנישואין הם חלק מהחוק ועתיקים, על כך, מעשרות שנים רבות. הם חוגגים, בלי כל בלבול אפשרי, ברית בין איש לאישה, בהתאם לתכנית המקורית:

"לכן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד."
— בְּרֵאשִׁית 2.24

"הלא קראתם שהבורא, מן ההתחלה, ברא אותם זכר ונקבה, ואמר: לכן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו, ושניהם יהיו לבשר אחד?"
— הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 19.4-5

הנישואין מציגים כך בבירור את העקרונות שציינו: מחויבות פומבית, נאמנות בלעדית, איחוד מתמשך בין איש לאישה.

2- הנישואין: הברית היחידה המחייבת במלואה

כתוצאה מכך, גם אם הסדרים חקיקתיים ומנהליים אחרים עשויים להיראות מתאימים, ברור שהנישואין הם הברית היחידה המחייבת את הזוג במלואו — לפני אלוהים, לפני בני אדם ולפני החוק.

השליח פאולוס מזכיר אגב את חשיבות המחויבות הרשמית והשם הטוב:

"אנו דואגים לטוב, לא רק לפני האדון אלא גם לפני בני אדם."
— אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָשֵּׁנִית אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִים 8.21

3- הצורות האחרות של איחוד

הצורות האחרות המוכרות בחוק הצרפתי — חיים משותפים ללא נישואין, קונקובינאז׳, PACS — נותרות התאמות שנועדו לסדר אופנים אחרים של ברית המתרחקים מההוראות המקראיות. הן אינן כוללות לא את המחויבות החגיגית ולא את ממד הברית הבלעדית והסופית שהמקרא קושר לנישואין.