מתי ומרקוס מציבים את הסיפור בכפרים הסמוכים לקיסריה פיליפי, השוכנת למרגלות החרמון בצפון הגליל. במקום זה נמצא המקור העיקרי של הירדן. אין לבלבל עיר זו עם קיסריה השוכנת על חוף הים התיכון.
המשיח ישוע, בלווית תלמידיו, יצא למסע של כ-45 ק"מ צפונה כדי להפיץ את הבשורה בכפרי האזור.
לוקס מספר שהמשיח ישוע ותלמידיו היו במקום מבודד, כנראה בהר כמו החרמון. נראה שהוא התפלל לבדו בעוד התלמידים עמדו מרחוק.
שלושת הכותבים מציינים את שאלת הרב, החשובה בעיניהם: מי אני, לדברי בני האדם, אני בן האדם?
כיצד ראה ההמון את המשיח ישוע?
התוצאה מאכזבת למרות התארים המכובדים שיוחסו לו, ורק פטרוס מספק את התשובה המצופה: «אתה המשיח, בן האלהים החי». נראה שאוכלוסיות שונות שהיו עדות לניסי ישוע אינן מכירות בו כמשיח שהנביאים בישרו עליו.
מתי לבדו ציין בטקסט שלו: בן האלהים החי, ובכל זאת הוא פונה ליהודים, שאינם מבינים ובעיקר אינם מקבלים שלאלוהים יכול להיות בן! נראה שמטרתו של מתי הייתה להטיל ספק ברעיון המוקדם שלפיו לאלוהים לא יכול להיות בן. עם זאת, מושג השילוש נותר מורכב להבנה.
בבשורתו, מתי הוא היחיד המשתמש בביטוי «בן האלהים החי». דיוק זה משתלב בהקשר מיוחד, שבו הכותב פונה לקהל יהודי שעבורו רעיון הבנות האלוהית נותר קשה להבנה ולקבלה. כך נראה שמטרתו של מתי הייתה להטיל ספק בתפיסות מושרשות, ולפתוח הרהור על האפשרות התיאולוגית של יחס בן-אב בין אלוהים לישוע. עם זאת, תורת השילוש נותרה מושג מורכב, הדורש גישה מעמיקה כדי לתפוס במלואן את השלכותיה התיאולוגיות והפילוסופיות.
הוראת הרב שלא להכריז על היותו המשיח, המופיעה בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 8.30 ובהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 9.21, עשויה להיראות מפתיעה. אנו מוצאים קביעה זו גם בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 16.20. האם לא זה מה שציפה לו? הוא רצה שההמון, בראותו את הניסים שעשה, יכיר בהיותו המשיח מבלי שיהיה צורך להכריז על כך במפורש.
משיחיותו של ישוע אמורה להיות גלויה לכול, שהרי איש אחר לא היה יכול לעשות את הניסים שעשה. עם זאת, בהשפעת רוח הקודש הכריז פטרוס שהוא המשיח. לכן חיוני שהעוצמה האלוהית תפעל ישירות על ה כדי שיוכל להבין את זהותו האמיתית של המשיח ישוע.