קטע זה אצל יוחנן מציג את תגובת ההמון ואת הסיכונים שנטל עליו המשיח ישוע בניסיונו להיענות לציפיותיהם.
ניתוח
- תגובת ההמון: לאחר שראה ההמון את הנס של , הוא מזהה את המשיח ישוע כנביא המצופה, בהתייחס לנבואה (דְּבָרִים 18.15), שבה משה מכריז על בוא נביא כמותו.
- הכרה משיחית: הכרזת ההמון מראה שהם רואים באישיותו של ישוע לא רק מורה או מרפא, אלא את המשיח שהוכרז.
- כוונת ההמון: ההמון רוצה לקחת את המשיח ישוע בכוח כדי להמליכו למלך, דבר המראה שהיו להם ציפיות פוליטיות ומשיחיות הקשורות בשחרור ישראל מעול .
- נסיגת ישוע: המשיח ישוע, מודע לכוונות ההמון, נסוג לבדו אל ההר. מעשה זה מדגיש שממלכתו אינה מן העולם הזה ושהוא מסרב לכתר ארצי. הוא רוצה למלא את רצון האלוהים על פי תכנית רוחנית ולא פוליטית.
השוואה לבשורות הסינופטיות
הבשורות הסינופטיות (מתי, מרקוס ולוקס) אינן מזכירות במפורש את תגובת ההמון ואת הרצון להמליכו למלך לאחר נס מסוים זה. פרט ייחודי זה אצל יוחנן מדגיש את תפיסת משיחיותו של ישוע ואת כוונתו שלו שלא להתאים עצמו לציפיות הפוליטיות של זמנו.
קטע זה חיוני להבנת המתח בין התפיסה העממית של ישוע כמלך פוליטי לבין מטרתו שלו לחשוף ממלכה רוחנית.