המשיח ישוע מרגיע את הסערה

לאחר כמה שעות של לימוד, כשהיום פונה והקהל מתפזר, המשיח ישוע מחליט לחצות את הכינרת. אף שאיננו יכולים לקבוע בוודאות שאירוע זה בא מיד אחרי הדרשה שנותחה בכתבי מתי, ברור שהימים הלכו בזה אחר זה והיו דומים זה לזה, והביקוש אליו היה רב.

המשיח ישוע ניצל כל הזדמנות כדי להכריז על מלכות השמים. חציית האגם הייתה בשבילו רגע של מנוחה, הרחק מלחץ ההמון. יש לציין שלפי מרקוס, סירות אחרות ליוו אותו אף הן בים.

בעודם מפליגים בים, פורצת סערה עזה היוצרת גלים אדירים המאיימים להפוך את הסירה. התלמידים, בבהלה, מעירים את המשיח ישוע הישן בירכתי הסירה על כרית, ואומרים לו: "רבי, האין אכפת לך מגורלנו?"

המשיח ישוע קם, גוער ברוח ומצווה על הים: "שתוק! דום!" הרוח שוככת מיד, ומשתררת דממה גדולה. ישוע פונה אליהם אז בדברים אלה: "למה אתם יראים? האם עדיין אין לכם אמונה?" התלמידים, אחוזי תדהמה, שואלים זה את זה: "מי הוא זה, שאפילו הרוח והים שומעים בקולו?"

משמעות

נס זה מדגיש כמה נקודות חשובות:

סמכותו של ישוע: הוא מראה את סמכותו של ישוע על הטבע, ומוכיח שהוא יותר מנביא בלבד, אלא בן האלוהים השולט ביסודות.

אמונה ובטחון: האירוע מלמד את חשיבותם של אמונה ובטחון בישוע, גם בתוך סערות החיים.

גילוי זהותו של המשיח ישוע: תגובת התלמידים מראה את התקדמותם בהבנת זהותו האמיתית של ישוע.

נס השקטת הסערה בידי ישוע הוא המחשה עוצמתית של שלטון אלוהי ושל הקריאה לאמונה שאינה מתנדנדת בכל מצב.

גם מרקוס ולוקס מספרים על אירוע זה, ואף שסיפוריהם דומים, יש ביניהם הבדלים דקים. הנה עיקרי כל סיפור:

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 8.23-27

רקע: ישוע עולה על הסירה, ותלמידיו אחריו.

סערה: סערה גדולה קמה, הגלים מכסים את הסירה.

תגובת התלמידים: הם מעירים את ישוע ואומרים: "אדוני, הושע לנו, אנו אובדים!"

פעולת המשיח ישוע: הוא נוזף בהם על חוסר אמונתם, ואחר כך גוער ברוחות ובים.

תוצאה: משתררת דממה גדולה והאנשים תוהים ושואלים איזה אדם הוא ישוע.

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.35-41

רקע: המשיח ישוע מציע לעבור אל הגדה האחרת עם רדת הערב.

סערה: סערת רוח עזה קמה, הגלים נשברים אל תוך הסירה עד שהיא מתמלאת.

תגובת התלמידים: הם מעירים את ישוע ואומרים: "רבי, האין אכפת לך שאנו אובדים?"

פעולת ישוע: הוא מתעורר, גוער ברוח ואומר לים: "שתוק! דום!"

תוצאה: הרוח פוסקת, ויש דממה גדולה. ישוע נוזף בתלמידים על פחדם ועל חוסר אמונתם. הם שואלים את עצמם מי הוא, כי אפילו הרוח והים שומעים בקולו.

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 8.22-25

רקע: יום אחד המשיח ישוע עולה על סירה עם תלמידיו ואומר להם לעבור אל עבר האגם.

סערה: בעודם מפליגים, ישוע נרדם. סערת רוח יורדת על האגם והסירה מתחילה להתמלא מים, ונפשם בסכנה.

תגובת התלמידים: הם מעירים את המשיח ישוע ואומרים: "רבי, רבי, אנו אובדים!"

פעולת ישוע: הוא מתעורר וגוער ברוח ובגלים הסוערים.

תוצאה: הרוח פוסקת ושורר שקט גמור. ישוע שואל אותם איפה אמונתם. התלמידים, מפוחדים ומשתאים, אומרים זה לזה: "מי הוא זה, שהוא מצווה אפילו על הרוחות ועל המים, והם שומעים לו?"

הבדלים

תגובות התלמידים: הניסוחים המדויקים שונים מעט, ומשקפים נקודות מבט וביטויים שונים של המחברים.

פרטי הסערה: מרקוס מדגיש שהסירה כבר התמלאה מים, מה שמוסיף לעוצמה הדרמטית.

שאלות ישוע: המשיח ישוע שואל בכל סיפור שאלות מעט שונות על אמונת התלמידים, וכך מתגלה היבט מיוחד בהוראתו לתלמידיו.

שינויים אלה ממחישים את נקודות המבט והסגנונות השונים של כל מחבר בשורה, ובה בעת מדגישים פה אחד את סמכותו של ישוע על הטבע ואת הקריאה לאמונה.