שאלת המקום של הטבילות המוזכרות במַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.41 שנויה במחלוקת, שכן לוקס אינו נותן כל ציון מדויק. הוצעו כמה השערות, אך חלקן נראות סבירות יותר מאחרות.
בריכות בית חסדא או בריכת שילוח?
יש חוקרים שהציעו את בריכות בית חסדא (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 5.2) או את בריכת (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 9.7). ואולם מאגרי מים אלה לא נועדו במיוחד לטבילות טהרה טקסיות, והגישה אליהם הייתה בלתי נוחה לקליטת כמה מאות, ואף כמה אלפי, אנשים.
מקוואות הטהרה סביב בית המקדש
ההשערה המועדפת כיום בדרך כלל על ההיסטוריונים והארכאולוגים נוגעת למקוואות הרבים, כלומר מרחצאות הטהרה היהודיים, שהיו סביב רחבת בית המקדש.
החפירות שנערכו בדרום הר הבית ובמערבו חשפו כמה עשרות בריכות כאלה. הן שימשו לטהרות שהתורה ציוותה לפני הכניסה לבית המקדש. עולי הרגל שעלו לירושלים בחגים הגדולים השתמשו בהן באופן קבוע.
למתקנים אלה היו כמה יתרונות:
- הם כבר היו מלאים מים;
- הם היו רבים;
- הם יכלו להכיל בו־זמנית מספר רב של אנשים;
- הם היו בסמיכות מיידית למקום שבו לימדו השליחים כנראה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.46; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.1).
לפיכך, אם הטבילות אכן התקיימו כבר בחג השבועות, מקוואות בית המקדש הם ההשערה הטבעית ביותר.
פיזור אפשרי של הטבילות לאורך זמן
עם זאת, יש להיזהר. לוקס אינו מציין לא את המקום, לא את המספר המדויק של מי שנטבלו ביום הראשון ולא את הרגע המדויק שבו בוצעו הטבילות (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.41). לפיכך ניתן לשער שהן התקיימו על פני כמה ימים.
במקרה זה ייתכן שמקוואות הטהרה הרבים של ירושלים, וכן מקורות מים אחרים שהיו בעיר, שימשו בהדרגה.
אפשרות נוספת: התלמידים עצמם
מאה ועשרים התלמידים שהיו נוכחים בחג השבועות (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.15) יכלו גם הם לשתף פעולה בהענקת הטבילות. אין בטקסט דבר המחייב לחשוב ששנים עשר השליחים הטבילו לבדם את כל המאמינים החדשים.
סיכום
מבחינה היסטורית, הפתרון הסביר ביותר הוא שהטבילות התקיימו במרחצאות הטהרה (מקוואות) הסמוכים לבית המקדש, שם נהגו המאמינים הראשונים להתכנס (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.46; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.12). עם זאת, תיאורו של לוקס אינו מאפשר לקבוע בוודאות ששלושת האלפים כולם הוטבלו מיד, או שהטבילות נערכו במקום אחד.
אם הטבילות המוזכרות במַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.41 אכן בוצעו כבר בחג השבועות, המקום הסביר ביותר הוא מקוואות הטהרה הרבים סביב בית המקדש. ובכל זאת, שתיקתו של לוקס בעניין זה אוסרת כל קביעה נחרצת.
זהירות זו מוצדקת במיוחד משום שבניגוד לכמה אירועים מאוחרים יותר (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 8.38; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 16.33), לוקס אינו רואה צורך לתאר את הפרטים המעשיים של הטבילות הללו, שכן עניינו העיקרי הוא להדגיש את התפשטותה המהירה של הקהילה הצעירה.