מקום נאומו של פטרוס?

שאלת המקום המדויק שבו התרחשו האירועים של מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.1-41 נדונה רבות. הטקסט אינו מציין אותו במפורש, אך אפשר לשקול כמה השערות.

1. הבית המוזכר במעשי השליחים 2.2

לוקס מציין ש"כולם היו יחד במקום אחד" ושהקול "מילא את כל הבית שבו ישבו" (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.1-2). נראה אפוא שתופעת הרוח ולשונות האש התרחשה בבית.

עם זאת, קשה לדמיין שבית פרטי יכול היה להכיל:

• את מאה ועשרים התלמידים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.15);
• את ההמון העצום שנמשך אל הקול (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.6);
• ואחר כך כשלושת אלפים מומרים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.41).

לפיכך סביר מאוד שהתופעה הראשונית התרחשה בבית, אך התלמידים עברו במהרה אל מקום רחב יותר.

2. חצרות בית המקדש: ההשערה הסבירה ביותר

כמה גורמים מדברים בעד רחבת בית המקדש.

1. א) המון רב יכול היה להתכנס שם

בחג השבועות (שבועות) קלטה ירושלים עשרות אלפי עולי רגל שבאו מכל רחבי האימפריה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.5-11). חצרות בית המקדש הרחבות נועדו בדיוק לקלוט המונים כאלה.

1. ב) הנוצרים הראשונים נהגו לבקר מדי יום בבית המקדש

כמה פסוקים להלן מציין לוקס:

"בכל יום היו מתמידים יחד בלב אחד בבית המקדש" (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.46).

הרגל זה חוזר פעמים אחדות:

• פטרוס ויוחנן עולים לבית המקדש בשעת התפילה — הצג את ההגדרה של INF328 (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.1);
• המאמינים מתכנסים באכסדרת שלמה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.12);
• השליחים מלמדים מדי יום בבית המקדש (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.42).

בית המקדש היה אפוא מקום ההתכנסות העיקרי של התלמידים הראשונים.

1. ג) אכסדרת שלמה

יוחנן מזכיר את האכסדרה הרחבה הזאת, הנמצאת בצד המזרחי של בית המקדש (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 10.23). לאחר ריפוי הצולע — הצג את ההגדרה של INF330 ההמון מתכנס שם סביב פטרוס (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.11).

מאוחר יותר:

"כל העם רץ אליהם יחד אל אכסדרת שלמה" (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.12).

מפרשים אחדים סבורים שפטרוס יכול היה לשאת את נאומו בחלק זה של בית המקדש.

3. "העלייה" של מעשי השליחים 1?

יש מחברים שהציעו שהאירועים התרחשו באולם הגדול המוזכר במַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.13, אולי באותו מקום שבו נמצאה עליית הגג של הסעודה האחרונה (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.15).

עם זאת, השערה זו מעוררת קשיים:

• המקום נראה בלתי מספיק כדי להכיל כמה אלפי אנשים;
• היה קשה להטביל שלושת אלפים איש במסגרת זו;
• פטרוס והשליחים נראים כמי שפונים להמון שכבר התכנס במקום ציבורי.

4. הבריכות סביב בית המקדש

טבילתם של כשלושת אלפים איש (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.41) מניחה קיומן של נקודות מים רבות. והנה חפירות ארכאולוגיות חשפו עשרות מקוואות (מקווי טבילה יהודיים) סביב הר הבית. מתקנים אלה שימשו את עולי הרגל לטהרות טקסיות ויכלו לשמש בקלות גם לטבילות.

סיכום

ההשערה העקבית ביותר היא זו:

1. מאה ועשרים התלמידים מתכנסים בבית כאשר מתרחשת שפיכת רוח הקודש (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.1-4).
2. הקול מושך את האוכלוסייה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.6).
3. התלמידים פונים אל חצרות בית המקדש, כנראה באזור אכסדרת שלמה או עזרת הגויים.
4. שם נושא פטרוס את נאומו לפני כמה אלפי עולי רגל (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.14-40).
5. המאמינים החדשים מוטבלים לאחר מכן בבריכות הטהרה הרבות הסמוכות לבית המקדש (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.41).

שחזור זה, אף שאין אפשרות להוכיחו בוודאות, מקובל כיום על היסטוריונים ומפרשים רבים, משום שהוא מסביר את כל הנתונים שמספק לוקס ואת הגילויים הארכאולוגיים שנעשו בירושלים.