השאלה שנויה במחלוקת, אך אם מבקשים ליישב את כל סיפורי הבשורות זה עם זה, נראה שהפתרון המתיישב ביותר הוא שמרים המגדלית עזבה במהירות רבה לאחר שראתה שהאבן נגללה, עוד לפני שנכנסה אל הקבר ולפני ששמעה את בשורת המלאכים.
הרמזים בסיפורו של יוחנן
יוחנן מציין:
«ביום הראשון בשבת באה מרים המגדלית השכם בבוקר, בעוד חושך, אל הקבר, וראתה כי האבן הוסרה מעל הקבר. ותרץ ותבוא אל שמעון פטרוס ואל התלמיד האחר...» (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.1-2)
יש לשים לב שמרים אומרת אחר כך:
«לקחו את האדון מן הקבר ולא ידענו איפה שמו אותו» (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.2)
בשלב זה נראה שלא שמעה כל הכרזה מלאכית על התחייה. היא מאמינה פשוט שהגופה נעלמה.
אילו שמעה כבר את המלאכים מכריזים:
«אינו פה כי קם» (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.5-7; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.5-7)
היה קשה להסביר את תגובתה כפי שיוחנן מוסרה.
סיפורי הבשורות הסינופטיות
מתי, מרקוס ולוקס מציגים את הנשים נכנסות אל הקבר ואחר כך מקבלות את בשורת המלאכים:
- (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.5-7)
- (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.5-7)
- (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.3-8)
ואולם אף אחד מן הטקסטים הללו אינו מציין שכל הנשים נשארו יחד מההתחלה ועד הסוף.
לוקס אף מזכיר קבוצה המורכבת ממספר נשים:
«והן מרים המגדלית ויוחנה ומרים אם יעקב ושאר הנשים אשר היו אתן» (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.10)
לכן ייתכן שמרים המגדלית הגיעה עם הקבוצה הזאת אך נפרדה מן האחרות מיד לאחר שראתה את האבן שהוזזה.
חזרת מרים
כשפטרוס ויוחנן באים אל הקבר, מרים מלווה אותם או הולכת אחריהם. לאחר שהלכו, היא נשארת לבדה ליד הקבר:
«ומרים עמדה בחוץ ליד הקבר ובכתה» (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.11)
רק אז היא רואה שני מלאכים:
«וראתה שני מלאכים לבושי לבן» (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.12)
אחר כך היא פוגשת את ישוע המקים מן המתים:
«אמר לה ישוע: מרים!» (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.16)
יוחנן מציג אפוא בבירור מראה מלאכים שאירע אחרי ביקורה עם פטרוס ויוחנן.
השחזור הסביר ביותר
- מרים המגדלית מגיעה עם שאר הנשים לקרבת הקבר (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.1; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.1; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.1).
- היא רואה שהאבן כבר נגללה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.1).
- מתוך מחשבה שהגופה נלקחה, היא חוזרת מיד להודיע לפטרוס וליוחנן (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.2).
- שאר הנשים ממשיכות בביקורן, נכנסות אל הקבר ומקבלות את בשורת המלאכים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.5-7; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.4-8).
- מרים שבה אחר כך עם פטרוס ויוחנן (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.3-10).
- לאחר שהלכו, היא רואה את המלאכים ואחר כך את ישוע המקים מן המתים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.11-18).
סיכום
הקריאה ההרמונית ביותר של ארבע הבשורות מובילה למחשבה שמרים המגדלית כנראה לא שמעה את בשורת המלאכים הראשונה שנאמרה לשאר הנשים. לאחר שקבעה רק שהאבן נגללה, היא יצאה מיד להודיע לפטרוס וליוחנן. רק עם שובה אל הקבר ראתה את המלאכים ואחר כך פגשה אישית את ישוע המקים מן המתים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.11-18). השערה זו מסבירה באופן טבעי מדוע היא ממשיכה להאמין בהיעלמות הגופה בעוד ששאר הנשים כבר קיבלו את הבשורה על התחייה.