בהתבסס על המקרא אפשר לענות בשני שלבים:
- לא, אין קשר “ישיר” בין חיים למתים (תקשורת, חילופי דברים, השפעה מרצון).
- כן, קשר אמיתי “במשיח”, אך מסדר אחר ממה שמדמיינים לעתים קרובות.
-
מה שנשלל בבירור
המקרא ברור מאוד:
- אין לחפש מגע עם המתים
- דברים 18.10‑12 אוסר כל צורה של דרישה אל המתים, ספיריטיזם וכדומה.
- איסור זה מכוון לכך: אל תחפש קשר רוחני ישיר עם נפטר.
- אין למתים תפקיד של מליץ
- אל טימותיאוס א׳ 2.5: “כי אחד הוא האלוהים ואחד המליץ בין אלוהים לבני אדם, האדם המשיח ישוע.”
- הגישה אל אלוהים אינה עוברת לא דרך הנפטרים ולא דרך פעולתם המשוערת, אלא דרך המשיח בלבד.
לפיכך:
אין קשר מסוג דיאלוג, הכוונה, הגנה או השפעה מרצון בין חי למת, לפי ההשקפה המקראית.
-
מה שקיים באמת כ“קשר”
עם זאת, יש קשרים מסוג אחר, ממשיים לחלוטין:
- הקשר של זיכרון ואהבה
- מתינו ממשיכים לחיות בזיכרוננו, בהיסטוריה שלנו, בבחירותינו.
- הדוגמה שלהם, דבריהם ואמונתם יכולים לטבוע בנו חותם עמוק (האיגרת אל העברים פרק 11 מראה סוג כזה של “קשר” עם המאמינים של הדורות הקודמים).
- “קהילת הקדושים” במשיח
- באמונה, כל אלה השייכים למשיח (חיים ומתים) הם חלק מעם אחד, מגוף המשיח.
- הם כבר “אצל האדון”, ואנו עדיין בדרך, אך זה אותו אדון, אותה משפחה רוחנית.
- זהו קשר אמיתי, אך ללא שיח: איננו מדברים אליהם, אנו מדברים אל אלוהים, במובן מסוים יחד איתם.
- קשר באותה תקווה
- אל התסלוניקים א׳ 4.13‑18: אנו מצפים יחד לתחייה.
- הם בנוכחות אלוהים, ואנו עדיין על האדמה; אך עתיד אחד, תקווה אחת.
-
היזהרו מקשרים רוחניים כוזבים
מבחינה מקראית יש סכנה נוספת:
- מה שמציג את עצמו כ“מגע עם נפטר” עשוי להיות, למעשה, נובע:
- מאוטוסוגסטיה, מדברים פסיכולוגיים,
- או, במקרים חמורים יותר, מהשפעה רוחנית רעה המתחזה למת (ומכאן האיסור החמור מאוד על נקרומנטיה).
מנקודת מבט מקראית, חיפוש קשר רוחני עם המתים פותח דלת שעדיף לא לפתוח. כל קשר רוחני צריך להיות מופנה:
- אל אלוהים האב,
- באמצעות ישוע המשיח,
- בכוחה של רוח הקודש.
בקיצור
- קשר ישיר בין חיים למתים (תקשורת, הגנה, השפעה רוחנית): לא, המקרא שולל אותו.
- קשר אמיתי במשיח (אותו עם אלוהים, אותה תקווה, זיכרון של אהבה ושל דוגמה): כן, אך ללא דיאלוג וללא תיווך.
אלוהים רוצה שלבנו יפנה אליו, ולא אל המתים, גם אם אהובים, כדי לבקש נחמה, כיוון או ביטחון.