כן, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 2.39 והַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 2.13-23 מתיישבים לחלוטין זה עם זה, בתנאי שמבינים שלוקס מסכם ואילו מתי מפרט.
אין שום סתירה אמיתית בין שני הסיפורים, אלא רק שתי רמות שונות של פירוט.
זה ההסבר שאנו מציעים.
-
לוקס 2.39 הוא סיכום ולא כרונולוגיה מלאה
לוקס כותב:
«וכאשר השלימו את כל מה שציוותה תורת האדון, שבו לגליל, לנצרת.»
(הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 2.39)
הפסוק הזה מסכם את המסלול הסופי בלי להזכיר את התחנות שביניים.
לוקס עושה זאת לעתים קרובות:
- הוא מסכם תקופות שלמות במשפט אחד,
- הוא מספר רק את מה שמשרת את מטרתו התיאולוגית (ישוע, אדם אמיתי, הכפוף לתורה).
לוקס אינו אומר: «הם שבו מיד», אלא אומר בפשטות:
«הם שבו», כלומר בסופו של דבר.
זה בדיוק כמו לומר:
«אחרי החופשה שלהם, הם חזרו הביתה»,
בלי לציין שהם עשו עיקוף כדי לבקר חברים.
-
מתי, לעומת זאת, מספר את מה שלוקס אינו מזכיר
מתי מספר:
- ביקור המגים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 2.1-12),
- הבריחה למצרים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 2.13-15),
- מות הורדוס (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 2.19),
- החזרה לישראל, ואחר כך לגליל (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 2.22-23).
לוקס אינו מספר את האירועים האלה, אך גם אינו סותר אותם.
מתי ממלא את ה«פערים» שלוקס השאיר.
-
כיצד ליישב בין שני הסיפורים (כרונולוגיה עקבית)
1) הלידה בבית לחם
→ (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 2.1-7) ב-12 באוקטובר 2 לפנה״ס לפי מסקנותינו.
2) ביקור הרועים
→ ישוע הוא brephos (תינוק שזה עתה נולד) (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 2.12).
3) ההבאה למקדש (היום ה-40)
→ בסביבות סוף נובמבר 2 לפנה״ס אם ישוע נולד ב-12 באוקטובר 2 לפנה״ס
→ (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 2.22-24)
4) שהות זמנית בבית לחם
→ מתי מדבר על בית (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 2.11).
5) הגעת המגים (כמה שבועות או חודשים מאוחר יותר)
→ ישוע הוא paidion (ילד קטן) (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 2.11).
6) הבריחה למצרים
→ (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 2.13-15)
7) מות הורדוס (26 בינואר 1 לפנה״ס)
→ לפי השערה זו, ראו את הלימוד: מהיכן מגיע התאריך 2 בשבט?
8) החזרה ממצרים → ישראל → נצרת
→ הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 2.19-23
→ זה מה שלוקס מסכם במשפט אחד:
«הם שבו לגליל, לנצרת» (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 2.39).
לוקס מספר את נקודת המוצא ואת נקודת היעד.
מתי מספר את הדרך שביניהם.
-
מדוע אין לוקס מזכיר את מצרים?
ישנן כמה סיבות אפשריות:
1) לוקס פועל לפי היגיון תיאולוגי, לא גיאוגרפי
הוא רוצה להראות:
- את נאמנותו של ישוע לתורה,
- את אדיקותם של הוריו,
- ואת שורשיה הגליליים של המשפחה.
מצרים אינה נחוצה למטרתו.
2) מטרתו של לוקס אינה לספר את כל הילדות
הוא עצמו אומר זאת:
«רבים נטלו על עצמם לחבר דין וחשבון על המאורעות…»
(הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.1-4)
הוא בוחר.
3) מתי, לעומת זאת, רוצה להראות את התגשמות הנבואות
בין היתר:
- «ממצרים קראתי לבני» (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 2.15; הוֹשֵׁעַ 11.1),
- הלידה בבית לחם (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 2.6),
- בוא הגויים אל המשיח (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 2.1-12).
מצרים חיונית אפוא בסיפורו.
מסקנה: שני הסיפורים משתלבים להפליא
- לוקס: מספר על הלידה, על התורה ועל החזרה הסופית לנצרת.
- מתי: מספר על ביקור המגים, על הבריחה למצרים, על מות הורדוס ועל החזרה.
לוקס אינו סותר את מתי. הוא מסכם את מה שמתי מפרט.
השערה זו (לידה ב-12 באוקטובר 2 לפנה״ס, מות הורדוס ב-26 בינואר 1 לפנה״ס) הופכת את התמונה כולה לעקבית עוד יותר.