העובדה שדניאל ויוחנן קיבלו את התגלויותיהם במצב של כפייה או של גלות אינה פרט משני: זהו מרכיב מפתח המקשר בין שני הספרים ונותן להם עוצמה מיוחדת.
דניאל בגלות
דניאל מובל לבבל לאחר נפילת ירושלים (בסביבות 595 לפני הספירה).
הוא חי בגלות כפויה, הרחק מארצו, נתון לתרבות ולשלטון זרים.
חזונותיו (פסלים, חיות, בן אדם) נולדים בהקשר זה של שלטון אימפריאלי.
המסר: גם אם ישראל מוגלה ונראה מרוסק, אלוהים נשאר ריבון ומכין מלכות שלעולם לא תושמד דָּנִיֵּאל 2.44.
יוחנן בגלות
יוחנן נשלח אל , כנראה בהחלטה קיסרית, בגלל עדותו חזוֹן יוֹחָנָן 1.9.
הוא מבודד, מודר, מנותק מקהילתו.
חזונותיו (המשיח ישוע בתוך הכנסיות, חיות, ירושלים החדשה) נולדים בהקשר זה של רדיפה ושל שבריריות.
המסר: גם אם האימפריה נראית כשולטת בכול, המשיח ישוע חי, נוכח, ומלכותו מובטחת חזוֹן יוֹחָנָן 1.18.
הקשר בין שתי ההתגלויות
מקום של חולשה ← מקום של התגלות: דניאל בבבל, יוחנן בפטמוס. שניהם מקבלים חזון לא בתוך כבוד, אלא בגלות.
שלטונות אימפריאליים ← ממלכות מוגבלות: בבל ורומא נראות עוצמתיות, אך האימפריות שלהן מתוארות כחולפות.
תקווה אוניברסלית: דניאל מבשר על ממלכה המופקדת בידי "בן האדם" דָּנִיֵּאל 7.14. יוחנן רואה את אותו "בן אדם" המהולל בתוך הכנסיות חזוֹן יוֹחָנָן 1.13.
התנגדות ונאמנות: שני הספרים מעודדים לעמוד איתן ולהישאר נאמנים למרות הלחץ.
חזון העתיד: שניהם מראים שההיסטוריה האנושית סוערת, אך היא ידועה לאלוהים ומוחזקת בידיו.
סיכום
גלותו של דניאל וגלותו של יוחנן אינן מכשולים להתגלות, אלא המסגרת עצמה שבה אלוהים מדבר. הדבר מדגיש שדבר אלוהים מתפרץ במקומות של שבריריות, כדי להעניק תקווה ואומץ. שני הספרים משיבים זה לזה:
דניאל מבשר על הממלכה .
ההתגלות מראה את הממלכה הזו מתממשת במשיח.
יחד הם יוצרים ציור קיר גדול של התנגדות ותקווה, שבו הגלות הופכת למקום החזון והחולשה למקום העוצמה.