האי פטמוס

יוחנן היה ככל הנראה בגלות כפויה באי פטמוס, ששימש את הרומאים — הצג את ההגדרה של INF004 כמקום גירוש. במילים אחרות, הוא לא היה שם מרצונו, אלא נאלץ על ידי השלטונות הקיסריים.

הקשר היסטורי

ההתגלות 1.9 אומרת בבירור: ״אני יוחנן, אחיכם… הייתי באי הנקרא פטמוס, בגלל דבר אלהים ועדות ישוע.״ ← הדבר מצביע על מצב של כפייה, הקשור לנאמנותו.

הרומאים — הצג את ההגדרה של INF004 השתמשו בפטמוס כמקום הגליה לאסירים פוליטיים או דתיים. האי, הסלעי והמבודד, שימש לנתק את הגולים מקהילותיהם.

המסורת הנוצרית הקדומה (איריניאוס מליון, סוף המאה השנייה) קובעת שיוחנן נשלח לשם בימי הקיסר דומיטיאנוס (בסביבות שנת 95 לספירה).

ההיסטוריונים המודרניים מדייקים: יש המדברים על ״גלות״ (הרחקה מקהילתו), ואחרים על ״הגליה״ (עונש שהטילה המדינה הרומית). בשני המקרים מדובר בכפייה פוליטית ודתית.

בקיצור

יוחנן לא בחר בפטמוס: הוא נשלח לשם בידי השלטונות הרומיים.

אפשר לדבר הן על גלות (הוא מורחק מקהילתו) והן על הגליה (הוא נענש בידי השלטון).

מסגרת זו מסבירה מדוע ההתגלות היא ספר של התנגדות ותקווה: ככתוב ממקום של השוליים, הוא מכריז שהמשיח ישוע נוכח וריבון, גם כשהאימפריה נראית כשולטת.

למרות המסגרת האנושית הקשה הזו של ההגליה, יוחנן מעיד שהוא מקבל חזון מאלהים. הגלות אינה מונעת את ההתגלות, היא אף הופכת למקומה המועדף. דווקא בחולשה ובבידוד נשמע קולו של המשיח ישוע.

העובדה שיוחנן נמצא בגלות מדגישה את עוצמת המסר. ההתגלות איננה הגות מופשטת, אלא התגלות שניתנה במצב של מצוקה אמיתית. הדבר הופך את הטקסט לאמין ועוצמתי: אלהים מדבר בתוך ההיסטוריה, לא מחוצה לה.

במילים אחרות, מסגרת השוליים מסבירה את הטון של הספר, וההתגלות מסבירה את תוכנו. יחד הם מראים שהתקווה הנוצרית נולדת במקומות של שבריריות, ושהיא מכריזה על ריבונות המשיח גם כשהאימפריה נראית כשולטת