כתיבתם וליקוטם של טקסטי הברית הישנה

מלבד חמשת חומשי התורה, גם שאר ספרי הברית הישנה עשירים בגיוון תיאולוגי, סגנוני והיסטורי. להלן סקירה של החלקים העיקריים של המקרא העברי — הצג את ההגדרה של INF012 (הברית הישנה של כתבי הקודש הפרוטסטנטיים שלנו כיום) וכמה דוגמאות למקורות שייתכן שהשפיעו על טקסטים אלה.

המקרא הקתולי — הצג את ההגדרה של INF039
המקרא הפרוטסטנטי — הצג את ההגדרה של INF040

ספרים אלה מספרים את תולדות עם ישראל מכניסתו לארץ המובטחת ועד גלות בבל ושיבת ציון מן הגלות.

יהושע: מספר על כיבוש כנען — הצג את ההגדרה של INF011 בהנהגת יהושע.

שופטים: מתאר את מחזורי המרי, הדיכוי, התשובה וההצלה באמצעות השופטים.

רות: סיפור של נאמנות וגאולה בתקופת השופטים.

שמואל א–ב, מלכים א–ב: מספרים את תולדות מלכי ישראל ויהודה, משמואל, שאול ודוד ועד חורבן ירושלים.

דברי הימים א–ב: ספרים אלה מספרים מחדש את ההיסטוריה המסופרת בשמואל ובמלכים, מנקודת מבט כוהנית מודגשת יותר.

עזרא ונחמיה: מתארים את השיבה מהגלות ואת בניית ירושלים ובית המקדש מחדש.

אסתר: סיפור הצלתם של היהודים מהשמדה בפרס.

המקרא הקתולי — הצג את ההגדרה של INF039
המקרא הפרוטסטנטי — הצג את ההגדרה של INF040

ספרים אלה כוללים שירה, משלים והגות על החיים ועל האמונה.

איוב: דיאלוג על הסבל האנושי ועל הצדק האלוהי.

תהילים: אוסף של מזמורים, תפילות ושירים המיוחסים בעיקר לדוד.

משלי: אמרות חוכמה המיוחסות בעיקר לשלמה.

קהלת: הגות פילוסופית על משמעות החיים, המיוחסת לשלמה.

שיר השירים: שירי אהבה המפורשים לעיתים קרובות באופן אלגורי.

ספרים אלה כוללים את הנביאים הגדולים והקטנים, שדיברו בשם אלוהים כדי לקרוא לתשובה ולהכריז על משפטים ועל הבטחות.

המקרא הקתולי — הצג את ההגדרה של INF039
המקרא הפרוטסטנטי — הצג את ההגדרה של INF040

ישעיהו: מבשר את בואו של המשיח ואת שיקום ישראל.

ירמיהו: מתנבא על חורבן ירושלים ועל הגלות לבבל.

איכה: סדרת שירים המקוננים על חורבן ירושלים.

יחזקאל: מתנבא בזמן הגלות בבבל ומבשר את השיקום העתידי.

דניאל: כולל סיפורים על החיים בבבל וחזיונות אפוקליפטיים.

הושע, יואל, עמוס, עובדיה, יונה, מיכה, נחום, חבקוק, צפניה, חגי, זכריה, מלאכי: לכל נביא קטן יש מסר מיוחד לישראל או ליהודה, ולעיתים קרובות הוא קורא לתשובה ומכריז על משפטים ועל הבטחות אלוהיים.

המקרא הקתולי — הצג את ההגדרה של INF039
המקרא הפרוטסטנטי — הצג את ההגדרה של INF040

בעוד שחמשת חומשי התורה נבחנים לעיתים קרובות באמצעות השערת המקורות, גם שאר ספרי הברית הישנה מראים השפעות שונות:

מקורות דויטרונומיסטיים: נוכחים במיוחד בספרי ההיסטוריה (יהושע, שופטים, שמואל, מלכים), המשקפים את הנושאים התיאולוגיים של ספר דברים.

המקור הדברימי — הצג את ההגדרה של INF043
דוגמאות למקור הדברימי — הצג את ההגדרה של INF036

מקורות כוהניים: בולטים בספרים כמו ויקרא, במדבר ודברי הימים, שבהם הדגש הוא על טקסים, פולחן ושושלות יוחסין.

המקור הכהני — הצג את ההגדרה של INF044
דוגמאות למקור הכהני — הצג את ההגדרה של INF037

מסורות נבואיות: ספרי הנביאים משקפים את המסורות ואת אסכולות המחשבה של הנביאים עצמם.

המסורת הנבואית היהודית — הצג את ההגדרה של INF063

הברית הישנה היא אוסף מורכב ומגוון של טקסטים שהושפעו ממקורות ומסורות רבים לאורך הדורות. גיוון זה מעשיר את ההבנה התיאולוגית וההיסטורית של המאמינים והחוקרים.

הברית הישנה היא אוסף של ספרים שנכתבו בידי מחברים שונים רבים לאורך מאות שנים. את המספר המדויק של המחברים קשה לקבוע בשל כמה גורמים:

גורמים שיש לשקול

מחברים רבים ואסכולות מחשבה: חלק מהספרים נכתבו בידי כמה מחברים או אסכולות מחשבה. לדוגמה, חמשת חומשי התורה מיוחסים לעיתים קרובות לארבעה מקורות עיקריים: היהוויסטי (J), האלוהיסטי (E), הדויטרונומיסטי (D) והכוהני (P).

המקור היהוויסטי — הצג את ההגדרה של INF041
המקור האלוהיסטי — הצג את ההגדרה של INF042
המקור הדברימי — הצג את ההגדרה של INF043
המקור הכהני — הצג את ההגדרה של INF044

אלמוניות: ספרים רבים בברית הישנה אינם חתומים. לדוגמה, מחברי ספרי ההיסטוריה כמו שופטים, שמואל ומלכים אינם נקובים בשמם.

מסורת בעל פה וליקוט: כמה ספרים לוקטו ממסורות בעל פה ומכתבים שנכתבו בידי מחברים שונים. לדוגמה, ספר תהילים הוא אוסף שירים המיוחסים למחברים שונים, ובהם דוד.

להלן רשימת המחברים המאושרים או המשוערים שתרמו לכתיבת ספרי הברית הישנה.

התורה (חמשת חומשי התורה): משה (מיוחס למסורת): בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים.

התורה — הצג את ההגדרה של INF031
החומש — הצג את ההגדרה של INF032
ההבדל בין החומש לתורה — הצג את ההגדרה של INF033

ספרי ההיסטוריה

יהושע (אלמוני, מיוחס לעיתים קרובות ליהושע או לסופרים מאוחרים): יהושע

מחברים אלמונים (מיוחסים למסורת לסופרים או לאסכולות סופרים): שופטים, רות, שמואל א, שמואל ב, מלכים א, מלכים ב,

עזרא ונחמיה (מיוחסים למסורת לעזרא ו/או לנחמיה): דברי הימים א, דברי הימים ב, עזרא, נחמיה.

ספרי השירה והחוכמה

דוד (המחבר העיקרי שאליו מיוחס ספר תהילים): תהילים (בתרומת מחברים נוספים כמו אסף, בני קורח ואחרים אלמונים)

שלמה (מיוחס למסורת): משלי (עם תרומות אפשריות נוספות), קהלת, שיר השירים.

איוב (מחבר לא ידוע, מיוחס לעיתים קרובות למחבר אלמוני או למשה): איוב

ספרי הנביאים

נביאים גדולים:

ישעיהו: ישעיהו; ירמיהו: ירמיהו, איכה; יחזקאל: יחזקאל; דניאל: דניאל.

נביאים קטנים:

הושע: הושע; יואל: יואל; עמוס: עמוס; עובדיה: עובדיה; יונה: יונה; מיכה: מיכה; נחום: נחום; חבקוק: חבקוק; צפניה: צפניה; חגי: חגי; זכריה: זכריה; מלאכי: מלאכי.

ספרים שונים

מחברים שונים/אלמונים: אסתר (ייחוס מסורתי למרדכי או למחבר אלמוני), איכה (מיוחס למסורת לירמיהו, אך יש חוקרים המציעים מחבר אלמוני), דניאל (מיוחס למסורת לדניאל, אף שפרקים מסוימים כתובים בבירור בגוף שלישי), דברי הימים, עזרא, נחמיה (חלקם מיוחסים לעזרא או לסופרים מאסכולתו)

רשימה זו אינה ממצה ואינה סופית, בשל אופיין המורכב של המסורות שבעל פה ושל הכתיבות והעריכות הרבות שעברו הטקסטים המקראיים. ספרים רבים בברית הישנה הם יצירות קולקטיביות, המיוחסות לעיתים קרובות לדמויות היסטוריות מתוך מסורת ולא מתוך ודאות היסטורית.

כתבי הקודש עצמם מכילים כמה התייחסויות למעשה הכתיבה ולשימוש בכתבים. להלן כמה דוגמאות בולטות:

1. עשרת הדיברות:

2. ספר התורה (תורה):

דְּבָרִים 31.24-26: משה כותב את דברי התורה הזאת בספר ומצווה להניחו לצד ארון הברית לעדות.

3. ספר מלכים:

4. ספר דברי הימים:

5. הנביאים:

אלוהים מצווה על ירמיהו לכתוב את כל דברי הנבואה בגיליון (ראו את כל הפרק ירמיהו 36), שאותו שרף לאחר מכן המלך יהויקים, אך ירמיהו כתב אותו מחדש.

6. הכתבים השיריים:

7. הברית החדשה:

לוקס המבשר מסביר שהוא נטל על עצמו לכתוב תיאור מסודר של אירועי חייו של ישו.

התייחסויות אלה מראות שהכתיבה הייתה אמצעי חיוני לשימור, להעברה ולשיתוף של תורתם, חוקיהם וחוויותיהם הדתיות של בני ישראל ושל המשיחיים הראשונים.