דניאל 2.4 הוא פסוק צומת: ״וידברו הכשדים למלך ארמית: המלך, יחי לעולם! אמור את החלום לעבדיך…
דָּנִיֵּאל 2.4 הוא פסוק צומת:
״וידברו הכשדים למלך ארמית: המלך, יחי לעולם! אמור את החלום לעבדיך ואת פשרו נגיד״ (דָּנִיֵּאל 2.4).
החלק הראשון של הפסוק שייך עדיין לקטע העברי.
שינוי הלשון חל בדיוק עם תשובת הכשדים.
מן המילים המציגות את דבריהם בארמית ממשיך הספר בלשון זו עד סוף דניאל 7.
החלוקה הכללית היא אפוא:
דָּנִיֵּאל 1.1-2.4a: עברית;
דניאל 2.4b-7.28: ארמית;
דָּנִיֵּאל 8.1-12.13: עברית.
אין מדובר אפוא בכמה ביטויים זרים המוכנסים פה ושם לטקסט עברי, אלא בקטע ארמי רצוף המשתרע על פני כמעט שישה פרקים.
הארמית תפסה בהדרגה מקום ניכר במזרח הקרוב הקדום.
החל באלף הראשון לפנה״ס התפשט השימוש בה הרבה מעבר לאוכלוסיות הארמיות עצמן.
היא נעשתה לשון תקשורת שנהגה בהקשרים מינהליים ובין־לאומיים על שטח גאוגרפי נרחב.
המקרא עצמו מעיד על תפקיד זה.
ב2 מְלָכִים 18.26, בעת המשבר האשורי בימי חזקיהו, מבקשים נכבדי יהודה מנציג אשור:
״דבר נא אל עבדיך ארמית כי שמעים אנחנו ואל תדבר עמנו יהודית באזני העם אשר על החומה.״
הקטע מראה שהארמית יכלה לשמש לשון תקשורת דיפלומטית בין נכבדי עמים שונים.
עזרא כולל אף הוא כמה מסמכים וסיפורים בארמית (עֶזְרָא 4.8.18; 7.12-26).
נוכחותו של קטע ארמי ארוך בדניאל משתלבת אפוא בסביבה לשונית מובנת מבחינה היסטורית.
לנוסחת דָּנִיֵּאל 2.4 תכונה בולטת: המספר מציין שהכשדים משיבים למלך ״בארמית״.
ציון זה פועל בעת ובעונה אחת כמידע סיפורי וכנקודת המעבר הלשוני של הספר.
עד לביטוי זה קרא הקורא את הסיפור בעברית.
מדברי הכשדים ואילך מאמץ הטקסט עצמו את הארמית.
ההליך טבעי במיוחד מבחינה ספרותית: הלשון שהמספר מכריז עליה נעשית למעשה לשון הסיפור.
אך הסבר זה אינו מספיק להסביר את כל הקטע, שכן הארמית אינה פוסקת כשהדו־שיח בין נבוכדנצר לכשדים מסתיים.
היא נמשכת עד דָּנִיֵּאל 7.28.
הסבר ראשון יכול להיות שדניאל עובר לארמית פשוט משום שלשון זו הייתה בשימוש בחצר הבבלית.
התבוננות זו מסבירה באופן טבעי למדי את נקודת המעבר המדויקת בדָּנִיֵּאל 2.4.
היא מסבירה הרבה פחות בקלות מדוע דניאל 3, 4, 5, 6 ו־7 נשארים כולם בארמית, גם בסיפורים או בחזיונות שאינם מסתכמים בשחזור דו־שיח של חצר.
ההסבר הלשוני המיידי צריך אפוא להשתלם בהסבר ספרותי.
שינוי הלשון תוחם בבירור קטע של הספר.
הממצא האובייקטיבי הראשון הוא שדניאל 2.4ב-7.28 מהווה אחדות לשונית.
קטע זה כולל:
חלום הפסל ופירושו בדניאל 2;
פסל הזהב וכבשן האש בדניאל 3;
השפלתו של נבוכדנצר בדניאל 4;
נפילתו של בלשאצר בדניאל 5;
דניאל בגוב האריות בדניאל 6;
חזון ארבע החיות והמלכות בדניאל 7.
הז'אנרים הספרותיים אינם זהים.
דניאל 2 עד 6 הם בעיקר סיפוריים, ואילו דניאל 7 מוסר חזון שקיבל דניאל.
אחדות הקטע אינה מבוססת אפוא פשוט על הז'אנר הספרותי.
היא מבוססת בעיקר על הלשון ועל כמה נושאים משותפים.
דניאל 2 עד 7 טבועים עמוקות בשאלת הריבונות המדינית.
דניאל 2 מציג את רצף הממלכות ואת המלכות שאלוהים יקים.
דניאל 3 מראה שליט הדורש ציות דתי לצלמו.
דניאל 4 מספר על השפלת נבוכדנצר כדי שיכיר ש״עליון שליט במלכות אנוש״ (דָּנִיֵּאל 4.17).
דניאל 5 מבשר ומגשים את סוף מלכותו של בלשאצר.
דניאל 6 מראה את גבולות הגזירה המלכותית מול נאמנותו של דניאל.
דניאל 7 שב לשאלת הממלכות בדמות ארבע חיות ומוביל לממשל העולמים הניתן למי שבא ״עם ענני השמים״ (דָּנִיֵּאל 7.13-14).
מכלול הקטע הארמי מפתח אפוא, בצורות רבות, שאלה יסודית:
qui possède réellement la souveraineté sur les royaumes humains ?
ההשוואה בין דניאל 2 לדניאל 7 חשובה במיוחד.
דניאל 2 מציג כמה ממלכות עוקבות בדמות פסל המורכב מחומרים שונים.
דניאל 7 מציג כמה ממלכות עוקבות בדמות ארבע חיות.
דניאל 2 מגיע אל:
״ממלכה אשר לעולם לא תושחת״ (דָּנִיֵּאל 2.44).
דניאל 7 מגיע אל ממשל שנאמר עליו:
״שלטונו שלטון עולם אשר לא יעבור, ומלכותו אשר לא תושחת״ (דָּנִיֵּאל 7.14).
שני הפרקים מסגרים אפוא את הקטע הארמי בשני חזיונות המציגים רצף של כוחות ארציים ואחריו שלטון סופי הבא מאלוהים.
התאמה זו חשובה מכדי להתעלם ממנה בניתוח מבנה הספר.
פרשנים רבים ציינו שניתן לארגן את דניאל 2 עד 7 לפי מבנה קונצנטרי.
ניתן להציגו כך:
א - דניאל 2: ארבע ממלכות והמלכות הסופית של אלוהים;
ב - דניאל 3: עבדי אלוהים המאוימים במוות בשל נאמנותם;
ג - דניאל 4: שיפוטו והשפלתו של נבוכדנצר;
C' - Daniel 5 : jugement et chute de Belshatsar ;
ב׳ - דניאל 6: דניאל המאוים במוות בשל נאמנותו;
א׳ - דניאל 7: ארבע ממלכות והמלכות .
ארגון זה מאפשר לראות כמה התאמות נושאיות חזקות.
דניאל 2 משיב לדניאל 7.
דניאל 3 משיב לדניאל 6.
דניאל 4 משיב לדניאל 5.
שני הפרקים המרכזיים עוסקים אפוא במיוחד בשיפוטם של שליטים בבליים, ואילו הקצוות עוסקים ברצף הממלכות.
ארגון זה מאיר במיוחד, אך אין להפכו לתרשים מכני הכופה התאמה מושלמת בין כל הפרטים.
דניאל 3 ודניאל 6 מציגים אכן עבדי אלוהים שנגזר דינם בשל נאמנותם, ואחר כך נחלצו בנס.
דניאל 4 ודניאל 5 עוסקים אכן בשיפוטם של שני שליטים בבליים.
דניאל 2 ודניאל 7 מציגים אכן רצף ממלכות המוביל לשלטון סופי.
התאמות אלה חזקות דיין כדי להצדיק הכרה בארגון ספרותי.
עם זאת, כל פרק שומר על תפקידו שלו ועל מאפייניו שלו.
המבנה עוזר לקרוא את הטקסט; אין הוא צריך להחליף את ניתוחו.
הסבר המוצע לעתים קרובות מקשר את הארמית עם ההיקף הבין־לאומי של פרקים 2 עד 7.
מאחר שהארמית שימשה ברוחב לשון תקשורת במזרח הקרוב הקדום, קטע זה היה מתאים במיוחד לסיפורים ולחזיונות על העמים ושליטיהם.
ההשערה מפתה.
הפרקים הארמיים אכן מעניקים מקום חשוב לנבוכדנצר, לבלשאצר, לדריוש, לאימפריות ולריבונות אלוהים על העמים.
דניאל 4 כולל אפילו הכרזה שמופנית מנבוכדנצר:
״לכל העמים, האומות והלשונות היושבים בכל הארץ״ (דָּנִיֵּאל 4.4).
גם לדניאל 7 פרספקטיבה החורגת הרבה מעבר לישראל.
עם זאת קשה להוכיח שהסיבה היחידה לבחירת הארמית היא קיומו של קהל בין־לאומי.
יש אפוא להציג הסבר זה כהשערה סבירה ולא כוודאות שהספר נותן במפורש.
החזרה לעברית בדָּנִיֵּאל 8.1 חשובה לא פחות מהמעבר לארמית בדָּנִיֵּאל 2.4.
מדניאל 8 ואילך מייחסים החזיונות תשומת לב גוברת לאירועים הנוגעים ישירות לעמו של דניאל, לירושלים, למקדש ולתולדות ישראל.
דניאל 8 עוסק בעיקר במקדש (דָּנִיֵּאל 8.11-14).
דניאל 9 נפתח בקריאת נבואת ירמיהו על חורבות ירושלים (דָּנִיֵּאל 9.2) וכולל את תפילת דניאל על עמו ועל עירו (דָּנִיֵּאל 9.3-19).
התגלות שבעים השבועות נוגעת ל:
״עמך ועל עיר קדשך״ (דָּנִיֵּאל 9.24).
דניאל 10 עד 12 מפתחים עוד אירועים הקשורים לעמו של דניאל ולעתידו.
החזרה לעברית תואמת אפוא שינוי פרספקטיבה הניכר בתוכן.
יהיה זה מוגזם לטעון שהעברית נוגעת אך ורק לישראל ואילו הארמית אך ורק לעמים. לשני הקבצים יש פרספקטיבות החופפות זו את זו.
מדובר אפוא יותר בהבדל של כיוון דומיננטי.
ניתן אפוא לראות את הספר כמורכב משלוש אחדות לשוניות גדולות:
דָּנִיֵּאל 1.1-2.4א: עברית - מבוא למסלולם של דניאל וחבריו;
דניאל 2.4ב-7.28: ארמית - ריבונות אלוהים בתוך הממלכות וחזיונות גדולים על רצפן;
דָּנִיֵּאל 8.1-12.13: עברית - חזיונות שניתנו לדניאל, בתשומת לב חשובה במיוחד לעמו, למקדש ולסופה של ההיסטוריה.
ארגון זה מראה שלשינוי הלשון יש תפקיד ספרותי של ממש.
דניאל 2 נמצא בדיוק בנקודת המעבר.
נוכחות שתי הלשונות שימשה לעתים לתמיכה בהשערה על מקורות או מחברים שונים.
מסקנה זו אינה כפויה, עם זאת, על ידי התופעה עצמה.
מחבר או עורך דו־לשוני יכול כמובן להשתמש בשתי לשונות.
ובעיקר, המעבר הלשוני תואם ארגון ספרותי עקבי: הארמית מתחילה בדָּנִיֵּאל 2.4 וממשיכה עד סוף דניאל 7, דווקא בקטע המציג התאמות נושאיות חזקות.
הדו־לשוניות היא אפוא נתון הדורש הסבר, אך היא עצמה אינה הוכחה לריבוי מחברים.
כל השערה על חיבור הספר צריכה להביא בחשבון את מכלול הנתונים הלשוניים, הספרותיים וההיסטוריים ולא את עצם השימוש בשתי לשונות.
הארמית של דניאל זכתה לדיונים רבים בוויכוח על זמן חיבור הספר.
הלשון יכולה לספק רמזים היסטוריים, אך יש להשתמש בה בזהירות.
לשון בין־לאומית שנהגה במשך כמה מאות שנים יכולה לשמר צורות מסוימות תוך פיתוח אחרות.
כתבי היד יכולים אף להעביר טקסטים קדומים יותר במסורות כתיב מאוחרות.
יהיה זה שביר מבחינה מתודולוגית לתלות את כל תיארוך הספר בכמה מאפיינים לשוניים בודדים.
חקר תאריך דניאל מחייב לעמת את הנתונים הלשוניים עם ההיסטוריה, עם הצורות הספרותיות, עם כתבי היד ועם מכלול תוכן הספר.
חלומו של נבוכדנצר חשוב לא רק בשל תוכנו הנבואי.
הוא גם שער הכניסה לקטע הארמי הגדול.
הפרק נפתח בעברית בסיפור המשבר המלכותי.
כשהכשדים נוטלים את רשות הדיבור, הטקסט עובר לארמית.
לשון זו תלווה אחר כך את הקורא בסיפורים על שליטי בבל, בהצלת עבדים נאמנים ובחזון ארבע החיות, עד סיום דניאל 7.
לדניאל 2 תפקיד כפול אפוא.
הוא פותח את סדרת ההתגלויות הגדולות על הממלכות.
הוא פותח גם את הקטע הארמי של הספר.
למבנה זה תוצאה חשובה לפירוש הפסל.
אין ללמוד את דניאל 2 במנותק מדניאל 7.
שני הפרקים תופסים את קצות הקטע הארמי ומציגים מבנה נבואי דומה.
דניאל 2 מראה את הממלכות מנקודת מבטו של פסל מרשים.
דניאל 7 מייצג אותן בדמות חיות.
דניאל 2 מבשר את הממלכה שיקים אלוהי השמים.
דניאל 7 מבשר את הממשל שניתן למי שבא עם ענני השמים ולעם קדושי עליון (דָּנִיֵּאל 7.13-14, 27).
התאמה זו תהיה מרכיב מרכזי כשיידרש לזהות במדויק יותר את הממלכות שמייצג הפסל.
מן הראוי אפוא לשלבה בלימוד הספציפי של דניאל 2 שיבוא אחרי הפרק הנוכחי.
המעבר מעברית לארמית בדָּנִיֵּאל 2.4 אינו פרט משני.
הוא מציין כניסה לקטע ספרותי עקבי הנמשך עד דָּנִיֵּאל 7.28.
נקודת המעבר המדויקת מוסברת באופן טבעי בכך שהכשדים נוטלים את רשות הדיבור ״בארמית״, אך המשך הלשון הזו במשך שישה פרקים מראה שתפקידה חורג משחזור דו־שיח בלבד.
דניאל 2 עד 7 מהווים אחדות המאופיינת בכמה נושאים מרכזיים: ריבונות אלוהים על המלכים, גבולות הכוח האנושי, נאמנות עבדי אלוהים, שיפוט שליטים גאים, ורצף הממלכות המוביל למלכות .
ההתאמה בין דניאל 2 לדניאל 7 חשובה במיוחד: הקטע הארמי מתחיל ומסתיים בשני חזיונות מקבילים של רצף הממלכות האנושיות ושל החלפתן הסופית בריבונות שלא תעבור לעולם.
שינוי הלשון תורם אפוא למבנה התיאולוגי של הספר: בתוך האימפריות ובלשון הנהוגה הרבה מעבר לישראל, מכריז דניאל ש״עליון שליט במלכות אנוש״ (דָּנִיֵּאל 4.17).