PER256

המשיח ישוע מצהיר על אלוהותו

המאמר דן בריפוי איש שנולד עיוור בידי ישוע, ריפוי המוזכר רק בבשורת יוחנן. האיש עובר שינוי רוחני כשהוא מכיר בישוע כמשיח. הפרושים, לעומת זאת, נשארים בעיוורונם הרוחני משום שהם מסרבים לאורו של ישוע. ניגוד זה מדגיש שראייה אמיתית נובעת מענווה ומפתיחות לאמת האלוהית.

6 דקות ישוע אלוהות נס ריפוי עיוורון רוחני 4 פסוקים ספר אחד

עיון

ניתן לעיין ב:

טקסטים מקראיים

מתי

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי (תנ״ך עברי מודרני) אינו מוזכר בספר

מרקוס

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס (תנ״ך עברי מודרני) אינו מוזכר בספר

לוקס

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס (תנ״ך עברי מודרני) אינו מוזכר בספר

יוחנן

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 9.35-41 (תנ״ך עברי מודרני)

וישמע ישוע כי הדפהו החוצה ויפגשהו ויאמר אליו התאמין בבן האדם׃

ויען ויאמר מי הוא זה אדני למען אאמין בו׃

ויאמר אליו ישוע הן ראית אתו והמדבר אליך הנה זה הוא׃

ויאמר אני מאמין אדני וישתחו לו׃

ויאמר ישוע אני לדין באתי לעולם הזה למען יראו העורים והראים יכו בעורון׃

ואשר היו עמו מן הפרושים שמעו דבריו ויאמרו אליו הגם אנחנו עורים׃

ויאמר אליהם אם עורים הייתם לא היה בכם חטא ועתה כי אמרתם פקחים אנחנו חטאתכם תעמד׃

תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org

פרטים טכניים

מקום: ירושלים שביהודה

תאריך: מ־15 בדצמבר עד 23 בדצמבר שנת 32

שיטת העבודה: אנו עוברים כעת ליוחנן

הערה על שיטת העבודה: יוחנן הוא היחיד המספר על ריפוי האיש הזה

חייו של האיש המרופא משתנים לחלוטין לאחר פגישתו החדשה עם המשיח ישוע.

המשיח ישוע מצהיר על אלוהותו

הערות

יוחנן ממשיך בסיפורו של האיש שנולד עיוור ושרופא בידי המשיח ישוע. הרשויות הדתיות, דהיינו ו, פתחו בחקירה מדוקדקת כדי לפענח את תעלומת הישועה הנפלאה הזאת. דרכם אינה מסתפקת בחקירת הצעיר עצמו: גם הוריו מוזמנים לחקירה, כפי שמעיד הפרק המסופר בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 9.18-21. מנהיגים אלה מבקשים בכל דרך להשפיע הן על מי שנרפא והן על משפחתו, בתקווה לקבל הסברים או הודאות התואמים את ציפיותיהם.

ואולם התשובה שהם מקבלים מתבררת כמטרידה במיוחד:

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 9.25 (תנ״ך עברי מודרני) :

ויען ויאמר אם האיש חטא הוא אינני ידע אחת ידעתי כי עור הייתי ועתה הנני ראה׃

תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org

מול יחסם התוקפני של , שהגיעו עד כדי גירוש האיש הזה, כנראה מרחבת בית המקדש, הסיפור אינו נעצר בעונש זה. יוחנן ממשיך בעדותו ומדגיש שהמשיח ישוע הולך שוב לפגוש את האיש המרופא. שיחה חדשה זו, המסופרת בפירוט, מאירה את חשיבות האירוע ומסבירה ללא ספק מדוע יוחנן מוסר בקפידה את כל פרטיה.

אנו יכולים לקרוא את תמצית השיחה שתהפוך את כל חייו של האיש הזה. בקטע זה האיש המרופא חווה תשובה אמיתית: הוא עובר מהכרה בנס בלבד לאמונה אישית בישוע המשיח. לאחר שנדחה בידי המנהיגים הדתיים, הוא מוצא עצמו מבוקש ונפגש בידי המשיח ישוע עצמו, כאילו הריפוי הגופני היה רק הצעד הראשון לקראת ריפוי עמוק יותר. כאשר המשיח ישוע מגלה לו שהוא בן האדם, האיש נפתח בענווה גמורה, מכיר את המדבר אליו ומשתחווה לו.

לעומת זאת, , אף שהיו עדים לאותן עובדות, מסרבים לראות את אשר לפניהם. ביטחונם שהם שרויים באור כולא אותם בעיוורון רוחני חמור מעיוורונו הגופני של האיש המרופא. כך מראה המשיח ישוע שראייה אמיתית נולדת מענווה ומאמת הלב, ואילו גאווה דתית יכולה לסנוור גם מול האור.

יוחנן מעמיד זה מול זה שני סוגי עיוורון. ראשית יש עיוורונו של האיש שנולד עיוור, עיוורון גופני שהמשיח ישוע מחלץ אותו ממנו. אך האיש הזה נשא גם עיוורון אחר, עמוק יותר: זה שמנע ממנו להיכנס למלכות השמים. ואף על פי כן, כשהוא פוגש את המשיח ישוע ומקבל את גילויו בפשטות ובענווה, עיניו נפקחות באמת. הוא עובר מאור גופני לאור רוחני, ונכנס לאמונה.

לעומת זאת, , משוכנעים שהם רואים בבהירות, נשארים כלואים באי-אמונתם. סירובם להכיר בישוע מותיר אותם בעיוורון רוחני חמור בהרבה מזה של האיש המרופא. הם רואים עצמם מורי דרך אך נשארים עיוורים; הם סבורים שהם קרובים לאלוהים אך אינם נכנסים למלכותו. כך מי שהיה עיוור רואה עתה, ואילו אלה שטענו שהם רואים נשארים בחושך.

נתבונן כעת בקטע מפתיע זה:

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 9.40-41 (תנ״ך עברי מודרני) :

ואשר היו עמו מן הפרושים שמעו דבריו ויאמרו אליו הגם אנחנו עורים׃ויאמר אליהם אם עורים הייתם לא היה בכם חטא ועתה כי אמרתם פקחים אנחנו חטאתכם תעמד׃

תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org

בשאלתם, חשים שהדברים מכוונים אליהם ושואלים את המשיח ישוע אם גם הם “עיוורים”. המשיח ישוע משיב להם שאילו היו עיוורים באמת, כלומר חסרי ידיעה אך מודעים לצורכם, לא היו אשמים, שכן אלוהים פוקח את עיני אלה המכירים בעליבותם. אך הם אומרים “אנו רואים”, ומכריזים על עצמם שהם מסוגלים להבחין באמת בכוחות עצמם. דווקא יומרה זו מרשיעה אותם: משסירבו להודות בעיוורונם הרוחני, הם סוגרים עצמם בפני האור שהמשיח ישוע מביא. חטאם נשאר, לא מפני שחסרה להם ידיעה, אלא מפני שהם דוחים את האור העומד לפניהם.

Le Messie Jésus affirme sa Divinité. L'article discute de la guérison par Jésus d'un homme né aveugle, seulement mentionnée dans l'Évangile de Jean. L'homme est spirituellement transformé en reconnaissant Jésus comme le Messie. Les pharisiens, en revanche, demeurent dans leur cécité spirituelle en refusant la lumière de Jésus. Ce contraste souligne que la vraie vision découle de l'humilité et de l'ouverture à la vérité divine. Commentaires. Jean poursuit le récit de l’homme aveugle de naissance, guéri par le Messie Jésus. Les autorités religieuses, à savoir les pharisiens et les sadducéens, ont lancé une enquête minutieuse afin d’élucider le mystère de cette délivrance extraordinaire. Leur démarche ne se limite pas à interroger le jeune homme lui-même : ses parents sont également convoqués, comme en témoigne l’épisode rapporté dans Jean 9, versets 18 à 21. Ces responsables cherchent par tous les moyens à influencer aussi bien le miraculé que sa famille, espérant obtenir des explications ou des aveux conformes à leurs attentes. Pourtant, la réponse qu’ils reçoivent s’avère particulièrement déconcertante : Passage : Jean 9, verset 25. Face à l’attitude agressive des pharisiens, qui vont jusqu’à exclure cet homme, probablement de l’esplanade du Temple, le récit ne s’arrête pas à cette sanction. Jean continue son témoignage en soulignant que le Messie Jésus, va de nouveau à la rencontre de l’homme guéri. Ce nouvel échange, rapporté en détail, éclaire l’importance de l’événement et explique sans doute pourquoi Jean en transmet avec soin tous les éléments. Nous pouvons lire le résumé de l’entretien qui va bouleverser toute la vie de cet homme. Dans ce passage, l’homme guéri vit une véritable conversion : il passe de la simple reconnaissance d’un miracle à la foi personnelle en Jésus le Messie. Rejeté par les chefs religieux, il se retrouve cherché et rejoint par le Messie Jésus lui‑même, comme si la guérison physique n’était que la première étape vers une guérison plus profonde. Quand le Messie Jésus lui révèle qu’il est le Fils de l’homme, l’homme s’ouvre avec une humilité totale, reconnaît celui qui lui parle et se prosterne. A l’inverse, les pharisiens, pourtant témoins des mêmes faits, refusent de voir ce qui est devant eux. Leur certitude d’être dans la lumière les enferme dans une cécité spirituelle plus grave que la cécité physique de l’homme guéri. Le Messie Jésus montre ainsi que la vraie vision naît de l’humilité et de la vérité du cœur, tandis que l’orgueil religieux peut rendre aveugle même face à la lumière. Jean met en contraste deux formes de cécité. Il y a d’abord celle de l’homme né aveugle, une cécité physique dont le Messie Jésus le délivre. Mais cet homme portait aussi une autre cécité, plus profonde : celle qui l’empêchait d’entrer dans le royaume des cieux. Pourtant, lorsqu’il rencontre le Messie Jésus et accueille sa révélation avec simplicité et humilité, ses yeux s’ouvrent vraiment. Il passe de la lumière physique à la lumière spirituelle, et entre dans la foi. A l’inverse, les pharisiens, persuadés de voir clair, restent enfermés dans leur incrédulité. Leur refus de reconnaître Jésus les maintient dans une cécité spirituelle bien plus grave que celle de l’homme guéri. Ils se croient guides, mais demeurent aveugles ; ils pensent être proches de Dieu, mais n’entrent pas dans son royaume. Ainsi, celui qui était aveugle voit désormais, tandis que ceux qui prétendaient voir restent dans les ténèbres. Regardons maintenant ce texte étonnant : Passage : Jean 9, versets 40 à 41. Dans leur question, les pharisiens se sentent visés et demandent au Messie Jésus s’ils sont, eux aussi, « aveugles ». Le Messie Jésus leur répond que s’ils étaient réellement aveugles, c’est‑à‑dire ignorants mais conscients de leur besoin, ils ne seraient pas coupables, car Dieu ouvre les yeux à ceux qui reconnaissent leur misère. Mais eux affirment « nous voyons », se déclarant capables de discerner la vérité par eux‑mêmes. C’est précisément cette prétention qui les condamne : en refusant d’admettre leur aveuglement spirituel, ils se ferment à la lumière que le Messie Jésus apporte. Leur péché demeure non parce qu’ils manquent de connaissance, mais parce qu’ils refusent la lumière qui se tient devant eux.