הסיפורים של מתי ושל מרקוס מתארים במפורש את ההאשמות שהפנה ישוע המשיח כלפי הסופרים ו שנכחו במקום.
נראה שאנשים אלה הגיעו מירושלים כדי להעריך את השפעתו של ישוע המשיח על העם. שירותו של ישוע המשיח עורר דאגה בשל התפשטותו הבלתי צפויה. הבשורות הסינופטיות, ובעיקר יוחנן, מצביעות על כך ש עקבו אחר ישוע המשיח כדי להכין התנגדות משותפת יחד עם וההרודיינים.
ישוע המשיח מופיע כאן באופן ישיר, שכן הוא מציג את העובדות ללא עיטורים. החריפות הזו נובעת מהשלכותיהן של הפירושים השגויים הללו של התורה על העם.
חשוב מאוד שהמורה יזכיר את המציאות ואת העקרונות היסודיים של התורה. אך נחזור לשני הקטעים הללו.
הקטעים בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 15.1-9 ובהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 7.1-13 הם שני סיפורים מקבילים המתארים עימות בין ישוע המשיח לבין בנוגע למסורות היהודיות, ובמיוחד נטילת הידיים הטקסית לפני הארוחות. להלן הסבר והשוואה מפורטים של שני הטקסטים:
Analyse de הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 15.1-9
בקטע זה וסופרים שבאו מירושלים שואלים את ישוע המשיח מדוע תלמידיו אינם שומרים על מסורת נטילת הידיים. ישוע משיב להם בכך שהוא מוקיע את צביעותם ומראה כיצד מסורותיהם האנושיות סותרות לעיתים את מצוות האלוהים. הוא נוקט בדוגמה של המצווה לכבד את האב ואת האם, שחלקם עוקפים אותה בכך שהם מכריזים על רכושם כ„קרבן” (מוקדש לאלוהים), ובכך הם פטורים מלפרנס את הוריהם. הוא מצטט את יְשַׁעְיָהוּ 29.13 כדי להדגיש שמנהיגים דתיים אלה מכבדים את האלוהים בשפתיהם, אך לבם רחוק ממנו.
Analyse de הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 7.1-13
הקטע במרקוס בנוי באופן דומה, אך מוסיף פרטים על מנהגי הפרושים ועל מסורת הזקנים. הוא מרבה להדגיש את טקסי הטהרה ומפרט מנהגים שונים, כגון רחיצת הכוסות, הקנקנים והקערות. ישוע המשיח משיב באופן דומה, ומוקיע את עיוות המצווה לכבד את ההורים על ידי המסורת האנושית. הוא מדגיש את הניגוד בין שמירה טקסית לבין ציות לעקרונות האלוהיים האמיתיים.
השוואה בין שני הטקסטים
הנמענים והרקע :
מתי מכוון בדרך כלל יותר לקהל יהודי, וזה מסביר את הדגש על הציטוט מישעיהו ועל הניגוד בין תורת האלוהים לבין מסורות הפרושים.
מרקוס, שנועד לקהל רחב יותר (כנראה לא יהודים או יוונים), מעניק הסברים מפורטים יותר על המסורות היהודיות.
סגנון והדגשה :
מתי מדגיש יותר את צביעותם של ואת התרחקותם מהאלוהים.
מרקוס תיאורי יותר בנוגע למנהגים הטקסיים ומציג בפירוט רב יותר את המנהגים הנדונים.
נושא מרכזי :
שני הטקסטים מוקיעים את הנטייה להעדיף כללים אנושיים על פני מצוות האלוהים.
הם מדגישים את הצורך לחפש קשר אמיתי עם האלוהים מעבר לטקסים החיצוניים.
שני קטעים אלה ממחישים סכסוך יסודי בשירותו של ישוע: הניגוד בין תורת הפרושים לבין רוחה האמיתית של תורת האלוהים. הביקורת שהוא מותח על מדגישה את הצורך בכנות ובאותנטיות בקשר עם האלוהים.
אנו רואים בסיפורים אלה שמתי חמור ומוסרני יותר, ואילו מרקוס מסביר ומלמד יותר. עם זאת, שני הטקסטים מוקיעים את החשיבות המופרזת שניתנת למסורות אנושיות על חשבון מצוות האלוהים. אנו מבחינים שהכותבים מתאימים את דבריהם לקהל היעד.