אנו בוחנים את הדרשה על ההר, המחולקת ל־23 חלקים.
הפסוקים שבקטע הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 7.21-22 נראים קשים להבנה, משום שהם מדברים על אנשים הטוענים שהם תלמידי ישוע המשיח, בלי להיות מחויבים אליו באמת.
ובכל זאת הם מצליחים להתנבא, לגרש שדים ולעשות ניסים רבים. אך כיצד ייתכנו מעשים מופלאים אלה, ואיזה כוח מאפשר אותם?
מלבד ניסים העשויים להיות אשליות, מעשי מרמה או אף ביטויים של כוחות רעים, אלוהים עשוי גם לאפשר לאנשים מסוימים לחולל נפלאות אמיתיות. לכן ניסים אינם ראיה מספקת להבחנה באמיתותו של נביא.
פסוק זה שבקטע הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 7.21 מזכיר את הסיפור מסוג על הזונין (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.24-30). יש המאמצים את שפת התלמידים וחיים בקרבם, בלי לקבל באמת את הוראות ישוע. אין מדובר כאן בתלמידים שחטאו חטא יחיד, אלא באנשים המנהלים את חייהם לפי עקרונות העולם.
בניגוד ללוקס, מתי ממקם דברים אלה במסגרת הדרשה על ההר, וכך יוצר קשר ישיר עם נביאי השקר שהזכיר קודם לכן.
ההקשר אצל לוקס נראה שונה, שכן כאן ישוע המשיח מדבר על כך שלא כל בני האדם ייכנסו למלכות אלוהים. במצב ששרר בעת אמירת הדברים, אפשר גם להבין שלא כל היהודים ייוושעו בהכרח, אף שהם משתייכים לעמו הנבחר של אלוהים.
הוא חוזר כאן על מה שכבר הדגיש יוחנן המטביל (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 3.9; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.8): היותו של אדם יהודי אינה מבטיחה את כניסתו למלכות אלוהים. נושא זה מופיע גם בקטעים שונים בלוקס: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.29, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 14.7-24, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.23, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.7-10.
לכן, אף שלוקס ומתי משתמשים באותן מילים, הם מציגים שני מהלכי הסבר נבדלים.
מן הנמנע היה שההמון לא יקשר זאת להוראתם של אנשי הדת, ו־, ולא יבין עד כמה הם מטעים את שומעיהם.
לפי הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 7.23, גזר הדין ברור וסופי. נראה שתלמידים כביכול אלה מעולם לא אהבו באמת את הזולת או את אלוהים, שכן ישוע המשיח יאמר להם: ״מעולם לא הכרתי אתכם״. ואכן, במקום אחר הוא מדגיש שהאוהבים מוכרים לאלוהים (הָאִגֶּרֶת הָרִאשׁוֹנָה לְיוֹחָנָן הַשָּׁלִיחַ 4.7).