לוקס מציין ארבע קללות הנוגעות ל:
- העשירים, כלומר מי שנשענים על עושרם.
- מי שנהנים מן החיים באנוכיות בלי לדאוג לעניים.
- מי שמוצאים את שמחתם בתענוגות העולם.
- מי שמחפשים את חסדי בני האדם.
בהדגשת ארבע הנקודות האלה מראה לוקס שמי שרוצה להיות תלמיד ישוע המשיח אינו צריך לחפש את תענוגות העולם הזה. ההיגיון תואם את אמרות האשרי ומדגיש את החיים שעל התלמיד האמיתי לחיות.
הכתוב בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 23.13-31 שונה מרעיון הדרשה על ההר, שכן הוא מגנה את מנהגי מנהיגי הדת של התקופה. הוא ממחיש את האקלים הדתי ומסייע להבין את כעס יוחנן המטביל כלפי אנשים שלא הפגינו שמץ של חזרה בתשובה (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 3.7-10).
מתי מזכיר גם קללות על שלוש ערים: , כורזין ואפילו כפר נחום. כניגוד הוא מציין שלוש ערים נוכריות: צור, צידון וסדום (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 11.20-24).