במבט ראשון נראה הקטע פסימי למדי ומבהיר שעל השליחים להתכונן למצבים קשים. אולם לעולם לא יהיו לבדם, כי רוח הקודש של אלוהים תשים בפיהם את המילים שעליהם להכריז.
מפתיע שההנחיות ניתנות דווקא ברגע הזה, בשנת 31, כשנתיים לפני חג השבועות. הדברים נראים אפוא נבואיים. עם זאת, נראה שפועל רוח הקודש החל לפני חג השבועות ולפני נאום כיפא מ־22 במאי 33.
מתי מתאר מצב דרמטי ופשוט מזכיר את דברי ישוע המשיח. אך בעת אמירתם נמצאים ישוע ותלמידיו בגליל, מחוז מסביר פנים, בניגוד לאזור ירושלים שביהודה.
לפי פרשנותנו, הדברים נאמרים במסגרת הכשרה. גם אם האירועים אינם חמורים כל כך באותו רגע, הם יהיו כאלה. נראה שהמורה רואה חשיבות באזהרה ראויה לתלמידיו, כדי שלא ייתפסו לא מוכנים.