זהו אכן דבר מסתורי: אנשים רבים חיים רחוק מאלוהים בלי לעסוק בדת. הם מכבדים את המאמינים, ובעיניהם מעולם לא פגעו באלוהים. מדוע שהתפייסות עם אלוהים תהיה נוגעת להם?
אם דבר זה מכוון לכופרים, לאלה המתנגדים לדת ולאלוהים ונאבקים בהם, הם מבינים שהתפייסות נחוצה. אבל הנייטרליים, אלה שאדישים לגמרי, שאינם מתחשבים כלל באלוהים — כיצד יכול להיות להם סכסוך עמו עד כדי צורך להתפייס?
מכתבי השליח פאולוס עולה שכל בני האדם זקוקים להתפייס עם אלוהים.
אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָרוֹמִיִּים 3.23: "כי הכול חטאו וחסרים את כבוד אלוהים."
אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָרוֹמִיִּים 5.12: "לכן, כשם שבאדם אחד נכנס החטא לעולם, ובחטא המוות, וכך עבר המוות לכל בני האדם, משום שהכול חטאו."
אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָרוֹמִיִּים 6.23: כי שכר החטא הוא מוות, אך מתנת החסד של אלוהים היא חיי נצח במשיח ישוע אדוננו.
מנתונים אלה אנו מבינים שהבעיה נובעת מן החטא, שהוא אפוא מקור הסכסוך הזה שיש לכל בני האדם עם אלוהים.
החטא הוא הפרת חוק אלוהים. כתוב (הָאִגֶּרֶת הָרִאשׁוֹנָה לְיוֹחָנָן הַשָּׁלִיחַ 3.4): "כל העושים חטא מפרים את החוק, שכן החטא הוא הפרת החוק."
ואהבת את , אלוהיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך (דְּבָרִים 6.5; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 22.37; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 10.27). הנה מצווה שאין אדם המצליח לקיים לאורך כל חייו.
אנו מבינים שאי־אהבת אלוהים גוררת אפוא סכסוך עם אלוהים. ההתפייסות עוברת דרך ישוע ( 6.23). אך האם חשוב כל כך להתפייס עם אלוהים עד שפאולוס משתמש בביטוי: "אנו מתחננים ", שאנו מוצאים בתרגומים אחרים בצורה: "אנו מתחננים בפניכם"?
את התשובה אנו מוצאים בדברי הפסוק אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָרוֹמִיִּים 6.23: "שכר החטא הוא מוות". אין הכוונה כאן למוות הגופני הממתין לכל בני האדם, אלא למוות הרוחני המוביל אותנו ישירות לגיהנום. החלק השני של פסוק זה מלא תקווה: "אך מתנת החסד של אלוהים היא חיי נצח במשיח ישוע אדוננו". יש אפוא פתרון, עתיד זוהר המוצע לנו מאת אלוהים.
האדם חופשי לבחור בדרך בלי אלוהים או בדרך עם אלוהים, ורבים אינם מבינים את תוצאות הבחירה הזאת. לוקס 16.19-31 מסביר לנו באופן מוחשי מה פירוש להיות רחוק מאלוהים, בחזון של לעזר המסכן בנוכחות אלוהים והעשיר הרע בגיהנום.
"העשיר אמר: 'אני מבקש ממך אפוא, אבי, שלח את לעזר אל בית אבי, כי יש לי חמישה אחים. שיזהיר אותם, למען לא יבואו גם הם אל מקום היסורים הזה.'" (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 16.27). אנו יכולים לחיות ללא דאגה, כפי שמציין המלך שלמה: "שמח בחור בילדותך, ויטיבך לבך בימי בחורותיך, והלך בדרכי לבך ובמראי עיניך, ודע כי על כל אלה יביאך האלוהים במשפט" (קֹהֶלֶת 11.9).
הכלל זהה לכולם: יום אחד נצטרך לעמוד לפני אלוהים ולתת דין וחשבון על בחירותינו כאן בעולם הזה. השליח פאולוס, המודע למציאות הנוראה הזאת, מזהיר אותנו באומרו: אנו מתחננים בשם המשיח: "התפייסו עם אלוהים!
דומיניק לורמיה