המהירות הנראית לעין של האירועים במעשי השליחים 6.8-15

קריאת מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.8-15 יוצרת רושם של רצף מהיר ביותר של אירועים. הנסים שעשה סטפנוס, הוויכוחים עם יריביו, שיחוד עדי שקר, התסיסה העממית, מעצרו והעמדתו לדין לפני הסנהדרין — הצג את ההגדרה של INF003 נראים כמתרחשים ללא הפסקה. בניגוד לשליחים בעת מעצריהם הקודמים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.3; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.18), לא מוזכר כל מעצר מוקדם, ועדי השקר נראים כבר מוכנים כאשר הנאשם מובא לפני המועצה.

עם זאת, אין שום סיבה לחשוב שכל האירועים הללו התרחשו ביום אחד. לוקס אינו טוען שהוא מוסר את כל פרטי העובדות שהוא מספר, והוא עצמו מודה שערך מחקר ובחירה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.1-4). בסיפורו מופיעים לעתים קרובות תמצותים המצמצמים כמה ימים, ואף כמה שבועות, לכמה פסוקים. לפיכך ייתכן שהוויכוחים בין סטפנוס לבין חברי בתי כנסת — הצג את ההגדרה של INF090 של הגולה היו רבים וחוזרים ונשנים לפני שיריביו החליטו לנקוט אמצעים קיצוניים יותר.

ההתנגדות נראית, אגב, כמתוכננת בקפידה. לאחר שהבינו שאינם מסוגלים לעמוד מול “החכמה והרוח שבהן דיבר” (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.10), שינו יריביו של סטפנוס את האסטרטגיה. הם גייסו עדי שקר (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.11,13), הסיתו את העם, את הזקנים ואת הסופרים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.12), ולבסוף הביאו את אסירם לפני הסנהדרין — הצג את ההגדרה של INF003. הנוכחות המיידית של העדים ומהירות ההליך מעידות על פעולה מתואמת ולא על תגובה מאולתרת.

את החיפזון הזה אפשר להסביר גם בהקשר הכללי של הפרקים הראשונים של ספר מעשי השליחים. חרף המעצרים החוזרים של השליחים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.1-22; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.17-40), הכנסייה ממשיכה לגדול (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.41; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.4; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.14). סטפנוס מופיע כעת כדמות משפיעה חדשה, “מלא חן וגבורה” (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.8), המסוגל לעשות נסים ולהכריע את יריביו בפומבי. הרשויות הדתיות יכלו לחשוש שהשפעתו תגיע להיקף דומה לזה של השליחים.

היעדר מאסר מוקדם אינו מהווה אפוא קושי בלתי עביר. המנהיגים היהודים יכלו לרצות לנצל מיד את התסיסה העממית ולמנוע מצב שבו עיכוב יאפשר גיוס לטובת סטפנוס. מאחר שעדי השקר כבר היו נוכחים, התייצבות מהירה לפני המועצה הייתה אפשרית לגמרי.

יש לציין גם שלוקס כנראה אינו מתאר כאן משפט שהושלם, אלא את פתיחתו של הליך משפטי. שום דבר בקטע מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.12-15 אינו מרמז שכבר נחרץ גזר דין מוות. לאחר שכבר עצרו את השליחים ובסופו של דבר שחררו אותם אחרי שהלקו אותם במקלות (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.40), יכלו הרשויות הדתיות לקוות להשתיק את המטיף החדש הזה מבלי להגיע עד להוצאתו להורג.

מטרתה של ישיבת הסנהדרין — הצג את ההגדרה של INF003 יכלה להיות לשמוע את הנאשם, לבחון את ההאשמות שהועלו נגדו, או אפילו להשיג ממנו חזרה מדבריו. רק במהלך הנאום הארוך בפרק 7 עובר סטפנוס בהדרגה מהגנה להאשמה. לאחר שסקר את תולדות ישראל, הוא פונה ישירות אל שופטיו: “קשי עורף, ערלי לב ואוזן! אתם תמיד מתנגדים לרוח הקודש” (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.51). לאחר מכן הוא מאשים אותם בכך שבגדו בצדיק והמיתו אותו (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.52), ואז הוא מצהיר שהוא רואה את בן האדם עומד לימין האלוהים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.55-56).

דברים אלה נראים כגורמים לשבר הסופי. לוקס אינו מספר לא על דיון רשמי ולא על גזר דין שנקבע בידי הסנהדרין — הצג את ההגדרה של INF003. הוא מתאר, להפך, התפרצות של זעם קולקטיבי: “הם צעקו בקול גדול, סתמו את אוזניהם ופרצו עליו כולם יחד” (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.57). להרג שבא אחר כך יש יותר מאפיינים של לינץ’ עממי, שהרשויות הדתיות סבלו או עודדו, מאשר של הוצאה להורג שנעשתה לפי הליך משפטי תקין.

היעדר פסק דין רשמי הוא, אגב, הבדל חשוב ביחס למשפטו של ישוע. הוא עשוי להעיד שמותו של סטפנוס לא היה בהכרח חלק מהתוכנית המקורית של הרשויות. הדיון לפני הסנהדרין — הצג את ההגדרה של INF003 היה אז מידרדר בהדרגה בהשפעת חריפות ההאשמות ההדדיות וההתלהבות הדתית של האסיפה.

ועם זאת, ההקבלה למשפטו של ישוע בולטת במיוחד. בשני המקרים הרשויות הדתיות ניצבות מול אדם שאינן מסוגלות להפריך בפומבי. בשני המקרים הן נעזרות בעדי שקר (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.55-59; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.13). בשני המקרים ההאשמות נוגעות למקדש (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.58; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.14). ולבסוף, בשני המקרים הנאשם מגלה שלווה מפתיעה. פניו של סטפנוס נראו אפילו לחברי הסנהדרין — הצג את ההגדרה של INF003 “כפני מלאך” (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.15), ומזכירים את הכבוד והשלווה שגילה ישוע לפני מאשימיו.

נראה שלוקס ארגן במכוון את סיפורו כדי להראות שסטפנוס צועד בעקבות רבו. כמו ישוע, הוא קורבן לעדות שקר, מובא לפני הסנהדרין — הצג את ההגדרה של INF003, מפקיד את רוחו בידי האדון ומתפלל למען מוציאיו להורג (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.34,46; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.59-60). המרטיר הנוצרי הראשון מופיע אפוא כמחקה נאמן של המשיח.

לבסוף, ראוי להדגיש את הדיוק שבו מזכיר לוקס את היהודים יוצאי קיליקיה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.9). והרי קיליקיה הייתה ארץ מולדתו של שאול איש טרסוס (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 21.39), המופיע במפורש בעת הסקילה — הצג את ההגדרה של INF373 של סטפנוס (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.58) ויודה בהמשך שרדף את התלמידים הראשונים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 22.4-5; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 26.9-11; אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַגָּלָטִיִּים 1.13). הקשרים ההדוקים שאיחדו אחר כך את פאולוס ולוקס, בן לוויתו של השליח במסעותיו שנים רבות (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 16.10-17; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 20.5-15), וכן עדויותיו של פאולוס עצמו על עברו (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַפִּילִפִּיִּים 3.6), מאפשרים בהחלט לשער שמידע מסוים על אירועי פרקים 6 ו-7 נמסר ללוקס ישירות מידי הרודף לשעבר. אי אפשר להוכיח השערה כזאת בוודאות, אך היא מסבירה את הדיוק של פרטים מסוימים ואת המקום המיוחד שניתן לשאול בסיפור.

כך, רושם המהירות העולה מקריאת מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.8-15 נובע כנראה פחות מהיעדר ממשי של מרווחי זמן ויותר מבחירתו הספרותית של לוקס. הוא מרכז את סיפורו ברכיבים החיוניים כדי להראות את העלייה ההדרגתית של ההתנגדות, את הרציפות בין ישוע לבין המרטיר הראשון שלו, ואת נקודת המפנה המכרעת שמהווה מותו של סטפנוס בתולדות הכנסייה. אכן, הרדיפה שתבוא אחריו תגרום לפיזור המאמינים ותקדם את התפשטות הבשורה אל מעבר לירושלים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 8.1-4), ובכך תפתח שלב חדש בהגשמת תוכנית השליחות שישוע הכריז עליה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.8).