התגלות רוח הקודש במַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.31 מעניינת במיוחד, משום שהיא שונה מזו המתוארת בחג השבועות במַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.1-4. לוקס כותב:
«וכאשר התפללו, רעש המקום שבו נאספו; וכולם התמלאו ברוח הקודש ודיברו את דבר האלהים באומץ לב» (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.31).
משפט זה מאפשר להבחין בשלושה מרכיבים.
-
אות חיצוני: רעידת המקום
לוקס מספר ש«רעש המקום שבו נאספו». תופעה זו מזכירה כמה התגלויות של נוכחות האלהים בברית הישנה:
- הר סיני בעת מתן התורה (שְׁמֹות 19.18);
- חזון ישעיהו שבו נעו אמות הספים של ההיכל (יְשַׁעְיָהוּ 6.4);
- תפילת דוד שבה הארץ רועשת מפני פעולת האלהים (תְהִלִּים 18.7).
אין זו בהכרח רעידת אדמה טבעית, אלא אות שנועד להראות שהאלהים עונה בחסד לתפילת עמו.
-
מילוי חדש ברוח הקודש
לוקס מציין:
«וכולם התמלאו ברוח הקודש» (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.31).
מאמינים אלה כבר קיבלו את הרוח בחג השבועות (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.1-4). אזכור חדש זה מראה שמילוי רוח הקודש אינו אירוע יחיד וסופי, אלא חוויה המתחדשת בהתאם לצורכי השליחות.
גם פטרוס עצמו, שכבר היה מלא ברוח הקודש בחג השבועות, מתואר שוב כ«מלא ברוח הקודש» לפני חברי ה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.8). בהמשך יחווה פאולוס חוויה דומה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 13.9).
במעשי השליחים, להיות מלא ברוח הקודש פירושו בדרך כלל לקבל סיוע מיוחד לביצוע משימה מסוימת.
-
ההתגלות הנראית לעין: אומץ בעדות
בניגוד למַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.4, לוקס אינו מזכיר:
- לשונות זרות;
- להבות נראות לעין;
- קול שבא מן השמים.
התוצאה המיידית היא זו:
«ודיברו את דבר האלהים באומץ לב» (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.31).
המילה היוונית parrêsia מציינת חופש דיבור, גילוי לב ואומץ. אומץ זה הוא כאן ההתגלות העיקרית של פעולת רוח הקודש.
ימים ספורים קודם לכן עדיין זכרו אותם תלמידים את מותו של ישוע ואת איומי ה. עתה הם ממשיכים בשליחותם מבלי להירתע, ובכך מתקיים הבטחת ישוע:
«אך תקבלו כוח כאשר רוח הקודש תבוא עליכם, ותהיו לי עדים» (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.8).
התגלות השונה מזו של חג השבועות
המאורע במַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.31 מראה שאין לראות בלשונות או בתופעות יוצאות דופן את ההוכחה היחידה לנוכחות רוח הקודש. בספר מעשי השליחים ההתגלויות משתנות לפי הנסיבות:
| קטע | התגלות |
| מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.1-4 | לשונות זרות והכרזה |
| מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.8 | נאומו של פטרוס בהשראת הרוח לפני חברי ה |
| מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.31 | אומץ וגבורה בהכרזה |
| מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.10 | חכמת סטפנוס |
| מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 13.9-11 | סמכותו של פאולוס מול אלימס |
| מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 13.52 | שמחה והתמדה |
כך, לפי לוקס, ההתגלות הברורה ביותר של מילוי רוח הקודש אינה תמיד תופעה מרשימה, אלא היכולת שניתנה למאמינים להכריז בנאמנות את דבר האלהים למרות ההתנגדות. התשובה האלהית תואמת בדיוק את הבקשה שנאמרה בתפילה במַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.29: התלמידים ביקשו אומץ, ובדיוק את האומץ הזה האלהים נותן להם.