כיצד להסביר את שתיקת מול דברי פטרוס?
היעדר תשובה מצד חברי להצהרותיו של פטרוס (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.19-20) נראה כאחד ההיבטים המשמעותיים ביותר של העימות הזה, והוא מצריך כמה הערות.
-
פטרוס מפנה לעיקרון ששופטיו עצמם שותפים לו
כשהוא מצהיר:
« Est-il juste, devant Dieu, de vous écouter, vous, plutôt que Dieu ? Jugez-en vous-mêmes » (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.19),
פטרוס אינו מעלה רעיון מהפכני. הוא נשען על עיקרון יסוד ביהדות: הציות לאלוהים קודם לכל סמכות אנושית (שְׁמֹות 1.17; דָּנִיֵּאל 3.16-18; דָּנִיֵּאל 6.10). לכן חברי לא יכלו לערער בגלוי על קביעה זו מבלי לסתור את עצמם.
-
פטרוס מציב אותם במבוי סתום
שאלתו ערמומית במיוחד. הוא אינו אומר ישירות:
"אתם מתנגדים לאלוהים."
הוא שואל אותם:
« Jugez-en vous-mêmes » (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.19).
כך הוא מאלץ אותם להודות במרומז שהציות לאלוהים עדיף על הציות לבני אדם. אילו גינו עיקרון זה, היו מגנים את עצמם.
Cette manière de répondre rappelle beaucoup Jésus, qui mettait fréquemment ses adversaires dans des situations où ils ne pouvaient répondre sans se discréditer (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.23-27).
-
בהירותו של הנס מפרקת אותם מנשקם
בניגוד לנסיבות אחרות, חברי הרגע הודו:
« Un miracle manifeste a été accompli par eux ; il est évident pour tous les habitants de Jérusalem, et nous ne pouvons le nier » (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.16).
Ils sont donc déjà sur la défensive. La présence de l'ancien boiteux, âgé de plus de quarante ans (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.22), constitue un témoignage vivant qui rend toute attaque plus difficile.
-
הם חוששים מההמון
לוקס מדגיש:
« Ils les relâchèrent, ne sachant comment les punir, à cause du peuple » (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.21).
Le peuple glorifie Dieu pour le miracle (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.21). Une réaction trop brutale risquerait de provoquer des troubles.
-
המצב אינו עוד כמצבו של העיוור מלידה
בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 9.34, משיבים לעיוור שנרפא:
"בחטאים נולדת כולך, ואתה מלמד אותנו!"
אך יש כמה הבדלים:
- העיוור לבדו;
- אין לו הסמכות הרוחנית של פטרוס;
- ישוע כבר אינו נוכח פיזית;
- נס הפיסח ידוע בכל ירושלים;
- Pierre et Jean ne sont plus des disciples apeurés mais des hommes remplis du Saint-Esprit (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.8).
-
אין להם טיעון תיאולוגי איתן
למעשה, חברי כבר הפסידו בוויכוח. הם אינם יכולים:
- להכחיש את הנס;
- להפריך את כתבי הקודש שציטט פטרוס;
- לגנות את הציות לאלוהים;
- להוציא להורג את השליחים ללא סיכון פוליטי.
לכן הם נסוגים לאיום:
« Ils leur défendirent absolument de parler et d'enseigner au nom de Jésus » (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.18).
זהו לעיתים קרובות סימן לכך שסמכות אינה מצליחה עוד לשכנע.
מסקנה
שתיקתם של חברי מול דברי פטרוס מוסברת כנראה במבוכתם העמוקה. הם נתונים במלכודת של סתירה: הם מודים בקיומו של הנס, שותפים בעצמם לעיקרון הציות לאלוהים וחוששים מתגובת העם. , בהשראת רוח הקודש (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.8), מזכירה מאוד את דרכי הטיעון של ישוע. כמו רבו לפניו, פטרוס אינו מסתפק בהגנה על עצמו; הוא מעמיד את שופטיו במצב שבו אינם יכולים להשיב מבלי לגנות את עצמם. לכן, מחוסר טיעונים, הם מוותרים על הדיון ומסתפקים באיום על שני השליחים.