חג החנוכה הנחוג בירושלים מתחיל ביום רביעי, 15 בדצמבר 32, ומסתיים ביום רביעי, 22 בדצמבר. משהסתיימה תקופה זו, בוחרים המשיח ישוע ותלמידיו לעזוב את העיר. את עזיבתם ניתן למקם ביום חמישי, 23 בדצמבר, למחרת סיום החג, כדי לחמוק מן המתחים והאיומים המתמשכים.
הם יוצאים אפוא לדרך אל בית עניה שמעבר לירדן, מקום מבודד שבו טבל יוחנן בעבר. הנסיעה נמשכת יום וחצי, והקבוצה מגיעה לאזור ביום שישי, 24 בדצמבר, זמן קצר לפני כניסת ה. מעבר זה נמשך מתוך שירותו של המשיח ישוע, המסתלק מרצונו מהמהומה של ירושלים ומעוינות , ובוחר מקום המתאים להוראה ולפגישה עם הבאים אליו.
אם מסתיים ביום רביעי, 22 בדצמבר 32, הרי שהמשיח ישוע מגיע לבית עניה שמעבר לירדן או בערב יום חמישי ה-23, או ביום שישי ה-24 בסביבות הצהריים. אם הוא עדיין שם ב 25 בדצמבר, ההודעה ששלחו אל המשיח ישוע אינה יכולה להגיע אליו לפני יום שני, 27 בדצמבר, ותחיית אלעזר אינה יכולה להתרחש לפני יום חמישי, 30 בדצמבר 32.
מאחר שהעם היהודי חוגג את ראש השנה או בסתיו (בחודש תשרי) או באביב (בחודש ניסן), אי אפשר לתארך במדויק את תחיית אלעזר. עם זאת ניתן לקבוע את גבולותיה: לכל המוקדם ביום שישי, 31 בדצמבר 32. לאחר נס זה נסוג המשיח ישוע עם תלמידיו לאפרים, בשומרון.
ביום שישי, 25 במרץ 33, המקביל ל-7 בניסן, לפני כניסת ה בסביבות 17:50, שבים המשיח ישוע ותלמידיו מאפרים ומתיישבים בבית עניה. לפי הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.54, המשיח ישוע נסוג לאפרים, במרחק יום או יומיים של הליכה, בהתאם לנוכחות המשפחות. לכן ייתכן שבילה את כל חודש מרץ בשומרון.
כך ניתן למקם את תחיית אלעזר בין יום חמישי, 30 בדצמבר 32, ליום שישי, 25 במרץ 33. אנו סבורים שהיא התרחשה בסוף פברואר 33.