הפסוק “, ו” מופיע בכמה קטעים בברית החדשה, לעיתים קרובות כדי להמחיש את היפוך הערכים במלכות אלוהים. אלה ההפניות העיקריות:
הפניות מקבילות או קרובות להַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 20.16
- הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 19.30
“רבים מ, ורבים מ.” פסוק זה בא ישירות לפני ה על פועלי הכרם ומבשר את נושאו.
- הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 10.31
“רבים מ, ורבים מ.” בהקשר של שכר התלמידים וההינזרות.
- הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.30
“והנה יש אחרונים שיהיו ראשונים, ויש ראשונים שיהיו אחרונים.” במסגרת אזהרה על הכניסה למלכות ועל דחיית בעלי הזכויות.
קטעים נוספים הקשורים בנושא ההיפוך
- הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 8.11-12
אנשים יבואו ממזרח וממערב כדי להיכנס למלכות, ואילו “בני המלכות” יושלכו החוצה.
- הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.31
“המוכסים והזונות יקדימו אתכם למלכות אלוהים.” היפוך מוסרי ורוחני של המראות הדתיים.
- הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 14.11 / הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 23.12
“כל המרים את עצמו יושפל, וכל המשפיל את עצמו יורם.” עיקרון של ענווה המצטרף להגיון האחרון שהופך לראשון.
פסוקים אלה יוצרים רשת עקבית סביב הרעיון שאלוהים אינו שופט לפי מראית עין, מעמד או זכויות אנושיות, אלא לפי אמונה, ענווה והיענות לקריאתו.