המחקר של המשלים המשותפים למתי, מרקוס ולוקס חושף את האלמנטים החיוניים שהדגישו שלושת המחברים הללו. הבחירה שלהם והצגתם אינן מקריות: להפך, הן משרטטות חוט מוביל תיאולוגי ופדגוגי כאחד, שבמרכזו מלכות האלוהים.
מבין המשלים הללו, משל הזורע מדגיש את חשיבות מצב הלבבות כדי שהדבר יישא פרי. ה על הנר על המנורה מדגיש מצדו את הצורך להפוך את מה שהתקבל לגלוי ולמסור אותו הלאה. שני לקחים אלה מניחים יסוד לפדגוגיה של המלכות, המעריכה הקשבה פעילה ואחריות אישית בהפצת המסר האלוהי.
משלים אחרים, כגון גרגיר החרדל והשאור, מדגישים את צמיחת המלכות: הם מראים שאף שראשיתה צנועה ושקטה, המלכות מתפשטת בהדרגה ופועלת שינוי פנימי באלה המקבלים אותה.
מניתוח המשלים המשותפים הללו עולה שמחברי הבשורות הסינופטיות מדגישים שלושה צירים עיקריים: הכרזת הדבר וקבלתו, הצורך לגרום לו להאיר, והאמון בכוח המשנה של המלכות, גם כשהוא פועל באופן בלתי נראה ובהדרגה.
תשעת המשלים המשותפים למתי, מרקוס ולוקס מהווים מכלול תיאולוגי קוהרנטי סביב התגלות מלכות האלוהים. הם אינם סתם מונחים זה לצד זה: הם משרטטים התקדמות רוחנית המקשרת בין ההכרזה לקבלה, בין הצמיחה להתמרה, ובין ההתנגדות להבחנה.
1 – הכרזת הדבר וקבלתו
הזורע (PAR001) הדבר נזרע בשפע, אך פוריותו תלויה במצב הלב. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.1-23, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.1-20, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 8.4-15
הנר על המנורה (PAR002) מה שנזרע חייב להיחשף לאור, להיות משותף ולהתגלות. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 5.15, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.21-22, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 8.16 / הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 11.33
שני משלים אלה מניחים את יסודות הפדגוגיה של המלכות: הקשבה פעילה, קשיבות ואחריות במסירה.
2 – צמיחה בלתי נראית אך עוצמתית
גרגיר החרדל (PAR005) המלכות מתחילה קטנה אך הופכת למקלט. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.31-32, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.30-32, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.18-19
השאור (PAR006) סיפורי אצל מתי ולוקס, מוזכר אצל מרקוס. הוא ממחיש את ההתמרה הפנימית, שקטה אך מוחלטת. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.33, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 8.15, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.20-21
משלים אלה מדגישים את הכוח הנסתר של המלכות: היא פועלת בסתר, אך משנה את כל מה שהיא נוגעת בו.
3 – התמרה וחידוש
הבד החדש והנאדות (PAR003) קורא לנתק מהמסגרות הישנות. המלכות אינה יכולה להיות מוכלת במבנים קפואים. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 9.16-17, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 2.21-22, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 5.36-38
דימוי חינוכי זה דורש תשובה פנימית: לקבל את המלכות פירושו להסכים להתחדש.
4 – עימות והבחנה
הכורמים הרעים (PAR013) מוקיעים את דחיית שליחי האלוהים ומבשרים משפט. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.33-46, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 12.1-12, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 20.9-19
החזק ורכושו (PAR025) מעלה את הקרב הרוחני: המלכות מתגברת בכך שהיא כובלת את הכוחות העוינים. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 12.29, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 3.27, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 11.21-22
וכל העצים (PAR015) קורא לעירנות: להבחין באותות המלכות בהיסטוריה. הפניות: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.32-35, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 13.28-29, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 21.29-31
משלים אלה מעמידים את השומע מול ההתנגדות למלכות, אך גם מול הצורך בהבחנה ובנאמנות.
מסקנה פדגוגית
תשעת המשלים המשותפים הללו מהווים הוראה יסודית על המלכות: הדבר נזרע (PAR001), מובא לאור (PAR002), צומח (PAR005), משנה (PAR006), מחדש (PAR003), מתמודד עם התנגדות (PAR013, PAR025), וקורא להבחנה (PAR015).
הם מציעים התקדמות רוחנית שלמה, המותאמת להוראה: מההכרזה לקבלה, מהצמיחה להתמרה, מהדחייה למשפט, מהסוד להתגלות.