ב, סוגי הקרקע מייצגים את המצבים הפנימיים של בני האדם מול דבר אלוהים:
הדרך: לב קשה, חשוף, בלי הגנה.
הקרקע הסלעית: התלהבות שטחית, בלי שורשים.
הקוצים: הסחות דעת, דאגות עולמיות.
הקרקע הטובה: לב פתוח, עמוק, קשוב.
אולם דבר בטקסט אינו אומר שסוגי הקרקע הללו קבועים או נגזרו מראש. להפך, נראה שישוע המשיח פונה לכל אחד: “מי שיש לו אוזניים לשמוע – ישמע!” (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.9). זוהי הזמנה להפוך לקרקע טובה, לא גזירת גורל.
הקרקע הטובה: פרי של עבודה פנימית
הקרקע הטובה מחייבת עבודה: היא נוקתה מאבנים (התנגדויות, פצעים). היא נוכשה (שוחררה מהסחות דעת). היא נחרשה (נפתחה לעומק). היא דושנה (הוזנה בתפילה, בהקשבה ובקהילה).
את העבודה הזאת יכול אלוהים לעשות, אך גם בשיתוף הפעולה שלנו. כאן נכנסת לתמונה החירות האנושית: איננו בוחרים את הקרקע שממנה אנו יוצאים, אך אנו יכולים לבחור להפוך אותה.
גורל או קריאה?
ה אינו אומר: “יש אבודים מראש”. הוא אומר דווקא: “אלה המכשולים לפריון. הכר אותם, עבוד עליהם, הרשה לעצמך להשתנות.”
הזורע זורע בכל מקום, אף על קרקעות שאינן נושאות פרי. זהו אות לחסד אוניברסלי.
הדבר מוצע לכול, אך התגובה תלויה בלב.
בקיצור
סוגי הקרקע אינם בלתי־נאותים מעצם טבעם. הם נקודות מוצא או מצבים התחלתיים שהדבר יכול לשנות אם יתקבל. מצבה של הקרקע הטובה אינו זכות יתר, אלא יעד שיש להשיגו.