לוקס מייחס חשיבות מיוחדת לתפילה, היבט שמתגלה בבירור בבשורתו. ניתן להסביר מאפיין זה באופן הבא:
תפילתו של ישוע: מרכיב מרכזי בבשורה על פי לוקס. הוא האוונגליסט היחיד שמדגיש באופן קבוע וברור כל כך שישוע מתפלל ברגעי המפתח של חייו:
בטבילתו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.21) המשיח ישוע מתפלל, והשמיים נפתחים.
לפני שבחר את שנים עשר השליחים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 6.12), הוא מעביר את כל הלילה בתפילה.
לפני ההשתנות (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 9.28), הוא עולה להר כדי להתפלל.
לפני שלימד את תפילת ״אבינו״ (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 11.1), רואים את המשיח ישוע מתפלל, וזה מעורר את בקשת התלמיד.
בגת שמנים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.41-44) לוקס מתאר בעוצמה את תפילת המשיח ישוע, את זיעתו כדם, ואת המלאך המחזק אותו.
על הצלב (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.34) ישוע מתפלל בעד מענויו: ״אבא, סלח להם…״.
סצנות אלה נעדרות לעיתים קרובות או פחות מפותחות בבשורות האחרות.
לוקס מלמד גם על התפילה; הוא מספר כמה על תפילה:
החבר המטריד (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 11.5-8)
האלמנה והשופט הלא צודק (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 18.1-8)
ה והמוכס (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 18.9-14)
הוא מדגיש התמדה, אמון וענווה בתפילה. הוא מראה שהתפילה נמצאת בלב חייו של התלמיד ושל שירותו של המשיח ישוע.
מדוע ההדגשה הזו?
לוקס פונה לקהל רחב, לעיתים קרובות לא יהודי, כדי להבליט כמה היבטים חשובים: התפילה נגישה לכול ואינה מוגבלת לאנשים דתיים; היא חלק בלתי נפרד מהקשר עם אלוהים ועולה על מסגרת של טקס בלבד. נוסף על כך, ישוע מוצג כדוגמה לתפילה, מעבר לתפקיד המורה.