בימי ישוע היה הככר יחידת משקל וערך כספי שהייתה בשימוש בתרבות היוונית-. הוא שקל כ־35 ק״ג כסף ושוויו היה 6,000 דינרים, כאשר הדינר הוא שכרו היומי של פועל. משמעות הדבר שככר אחד שווה לכמעט 20 שנות עבודה של פועל ממוצע.
ערכו של הככר היה תלוי במתכת שבה נעשה שימוש. ככר כסף היה שווה כ־6,000 דינרים, כאשר הדינר הוא שכרו היומי של פועל. משמעות הדבר ש־10,000 ככרות שוות ל־60 מיליון ימי עבודה, כלומר כמה מאות שנות עמל.
ככר זהב היה שווה הרבה יותר מככר כסף! בעת העתיקה שקל ככר זהב כ־30 ק״ג מתכת יקרה. ערכו היה תלוי במחיר הזהב באותה תקופה, אך אפשר להעריך שככר זהב היה שווה ל־180,000 דינרים, כלומר פי 30 מככר כסף.
בבשורות, כאשר סוג המתכת אינו מצוין, נבון יותר בדרך כלל לחשוב על כסף ולא על זהב. הכסף היה המתכת הכספית הנפוצה ביותר בתקופה הרומית, ושימש לעסקאות יומיומיות ולמסים. למשל, שלושים הדינרים שניתנו ליהודה כדי לבגוד בישוע היו מטבעות כסף.
הזהב, לעומת זאת, היה נדיר יותר ולעתים קרובות נקשר לחפצים קדושים או מלכותיים, כמו בית המקדש בירושלים, שהכיל רכיבי זהב רבים. בכתבי הקודש מסמל הזהב לעתים קרובות את הכבוד האלוהי, ואילו הכסף קשור יותר למסחר בין בני אדם ולעושר ארצי.
לכן, אם טקסט אינו מציין את המתכת, סביר שמדובר בכסף, אלא אם ההקשר רומז לעושר יוצא דופן או לשימוש קדוש.