המאמר סוקר את התפתחות החקיקה סביב הנישואים החד-מיניים, דן בהסדרתם בצרפת ובמקומות אחרים, בוויכוחים התרבותיים והדתיים ובעמדות המנוגדות של הכנסייה הקתולית והכנסייה הפרוטסטנטית. הוא מדגיש את חשיבות השוויון והכבוד בהקשרים אלה.
ניתן לעיין ב:
התפתחותה של החברה העכשווית התבטאה בשינויי חקיקה שקבוצות מסוימות תופסות לעיתים כקשים לקבלה, בעיקר בשל גיל או אמונות דתיות. כך למשל, הנישואים החד-מיניים הם חידוש לעומת הנורמות החברתיות של עשורים קודמים. הם מעוררים ויכוחים על שינוי של מוסדות שנקבעו זה אלפי שנים.
חוק זה משתלב בתהליך שחרור המנהגים בכל הנוגע להומוסקסואליות.
כל אחד חופשי להביע את דעתו, בעד החוק או נגדו; ואולם נקודה זו לא תידון כאן. מטרת מחקר זה היא לנתח את הטקסט החקיקתי לאור המקורות המקראיים.
נישואי , או נישואים לכול, הם איחוד אזרחי בין שני אנשים בני אותו המין. מבחינה משפטית הם מקנים לזוגות הומוסקסואלים את אותן זכויות וחובות כמו לזוגות הטרוסקסואלים.
משמעות המונח ”“
+
בצרפת
הם הפכו לחוקיים ב-17 במאי 2013, הודות לחוק המכונה ”נישואים לכול“.
לזוגות הומוסקסואלים יש אותן זכויות כמו לזוגות הטרוסקסואלים: נישואים אזרחיים, אימוץ, ירושה, ביטחון סוציאלי ועוד.
התקדמות זו הונעה על ידי תנועות LGBT+ ונתמכה על ידי ממשלת איירו.
בעולם
נישואים חד-מיניים חוקיים ביותר מ-39 מדינות, ובהן:
הולנד (המדינה הראשונה שהסדירה אותם, בשנת 2001)
קנדה, ספרד, בלגיה, שוודיה, ארצות הברית, גרמניה, אוסטרליה, דרום אפריקה, אורוגוואי, טאיוואן ועוד.
תאילנד היא המדינה האחרונה שהסדירה אותם (ספטמבר 2024, ונכנסו לתוקף בינואר 2025).
במדינות מסוימות הנישואים מוכרים אך עדיין אינם מותרים (למשל: יפן, ברזיל, קוסטה ריקה).
השלכות משפטיות
זוגות בני אותו המין יכולים:
לאמץ ילדים
ליהנות מאותן זכויות רכוש וזכויות סוציאליות
לקבל גישה לביטחון הסוציאלי ולטיפול רפואי
להיות מוגנים בחוקי זכויות האדם
וויכוחים והתנגדויות
קבוצות דתיות או שמרניות מסוימות מתנגדות לנישואי מטעמים תיאולוגיים או מוסריים.
אחרים רואים בהם התקדמות מרכזית לשוויון, לכבוד ולהכרה בזוגות LGBT+.
השלטון הפוליטי הושפע מאוד מתנועות LGBT+ בחוקקו את החוק בדבר נישואי .
+
לראש עירייה בצרפת אין זכות לסרב להשיא זוג הומוסקסואלי בשם אמונותיו האישיות. מאז חוק 17 במאי 2013 הנישואים פתוחים לזוגות בני אותו המין.
ראשי ערים וסגניהם מחויבים לכבד את חוק הרפובליקה ואינם יכולים להסתמך על סעיף מצפון כדי לסרב לערוך נישואים חד-מיניים.
סירוב המבוסס על נטייה מינית מהווה אפליה. הדבר חושף את פקיד מרשם האוכלוסין ל: 5 שנות מאסר וקנס של 75,000 € וכן לפיצויים לזוג שנפגע.
עמדת הכנסייה הקתולית בנוגע לנישואים חד-מיניים ברורה ומבוססת על הבחנה בין קבלה פסטורלית לבין תורת הסקרמנטים:
הכנסייה רואה בנישואים סקרמנט השמור לאיחוד בין גבר לאישה.
יחסים הומוסקסואליים נתפסים כמנוגדים לחוק המוסר הטבעי, משום שאינם פתוחים ללידה ואינם מבוססים על השלמה מינית.
קטכיזם הכנסייה הקתולית מדגיש כי יש לקבל אנשים הומוסקסואלים בכבוד, ברחמים וברגישות, ללא אפליה לא צודקת.
בדצמבר 2023 התירה הוותיקן ברכה לזוגות בני אותו המין, בתנאי שתינתן מחוץ למסגרת הליטורגית וללא בלבול עם סקרמנט הנישואים.
בקיצור
אין נישואים דתיים קתוליים לזוגות הומוסקסואלים.
אפשרות לברכה, אך מחוץ לטקסים הרשמיים.
כבוד לאנשים, אך שמירה על התורה המסורתית.
הכנסייה הפרוטסטנטית המאוחדת של צרפת (EPUdF), הזרם העיקרי של הפרוטסטנטיות הצרפתית, נקטה עמדה פתוחה וכוללנית בנוגע לנישואים חד-מיניים:
במאי 2015, בסינוד ארצי, הצביעה ה-EPUdF ברוב מכריע (94 בעד, 3 נגד) להתיר ברכה לזוגות הומוסקסואלים.
ברכה זו יכולה להיערך לאחר הנישואים האזרחיים, משום שבפרוטסטנטיות הנישואים אינם סקרמנט אלא מחויבות לפני אלוהים ולפני הקהילה.
כל כומר וכל קהילה חופשיים להסכים לברך איחודים אלה או שלא.
בתגובה להחלטה זו נוצר זרם פנימי, הנקרא Attestants, המאגד כ-10 עד 15% מחברי ה-EPUdF המתנגדים לברכה זו.
ה-Mission populaire évangélique מתירה אף היא מחווה ליטורגית של קבלה ותפילה לזוגות הומוסקסואלים.
לעומת זאת, הכנסיות האוונגליות השמרניות וכמה זרמים רפורמיים נותרים מתנגדים בתוקף לכל הכרה דתית באיחודים הומוסקסואליים.
הזרמים הנוצריים השונים נוקטים עמדות מגוונות מאוד בנוגע לנישואים חד-מיניים, מגינוי חמור ועד קבלה מלאה. להלן סקירה של המגמות העיקריות:
כנסיות אלה נשענות על קריאה מילולית של המקרא ורואות בהומוסקסואליות חטא:
כנסיות אוונגליות שמרניות: כמו Church of God in Christ או זרמים בפטיסטיים מסוימים, הן דוחות בתוקף את הנישואים החד-מיניים ואת ההומוסקסואליות בכלל.
הכנסייה האורתודוקסית: היא רואה במעשים הומוסקסואליים דבר המנוגד לחוק האלוהי ודוחה כל צורה של הכרה משפטית או דתית.
כנסיות פרוטסטנטיות מסורתיות מסוימות: כמו זרמים רפורמיים או פנטקוסטליים מסוימים, השומרים על ראייה מסורתית של הנישואים.
כנסיות אלה נוקטות תיאולוגיה פתוחה וכוללנית יותר:
הכנסייה הפרוטסטנטית המאוחדת של צרפת (EPUdF): היא מתירה ברכה לזוגות הומוסקסואלים מאז 2015.
הכנסייה האנגליקנית (לפי המחוזות): זרמים מסוימים, כמו הכנסייה האפיסקופלית בארצות הברית או כנסיית סקוטלנד, עורכים נישואים חד-מיניים.
כנסיות מתודיסטיות מתקדמות: כמה קהילות מקומיות מברכות איחודים הומוסקסואליים, אף שהעמדה הכללית נותרת שסועה.
כנסיות עצמאיות וקהילתיות: כמו Metropolitan Community Church, שנוסדה במיוחד כדי לקבל אנשי LGBTQ+.
בקיצור
הכנסייה הקתולית: סירוב לנישואים, ברכות אפשריות
כנסיות אוונגליות שמרניות: דחייה מוחלטת
הכנסייה האורתודוקסית: דחייה מוחלטת
הכנסייה הפרוטסטנטית המאוחדת של צרפת: ברכה מותרת
הכנסייה האנגליקנית (לפי המדינות): נישואים מותרים במחוזות מסוימים
: נישואים נערכים ומוכרים במלואם.
האסלאם, בפרשנויותיו המסורתיות, דוחה את ההומוסקסואליות, ומכאן שאין אפשרות לנישואים חד-מיניים לפי קריאה מילולית של הקוראן.
עם זאת, גישות עכשוויות מסוימות מציעות פרשנות כוללנית יותר של הטקסטים, ומדגישות כי ההקשר ההיסטורי והחברתי משפיע על הבנת כתבי הקודש. כמו כן קיימות קהילות מוסלמיות של LGBTQ+ המשתדלות ליישב את נטייתן המינית עם אמונתן, לעיתים קרובות מחוץ למסגרת המוסדות הדתיים המסורתיים.
המקרא אינו עוסק במפורש בשאלת הנישואים החד-מיניים כפי שהם מוגדרים בימינו. עם זאת, פסוקים רבים במקרא מוזכרים באופן קבוע בדיונים על ההומוסקסואליות והנישואים. לניתוח מעמיק של הכתובים העוסקים בהומוסקסואליות, מומלץ לפנות למאמר הקודם (FDS002: ההומוסקסואליות), שבו נבחנו עניינים אלה בפירוט.
לפי הבנתנו את הכתובים, עמדת המקרא בנוגע למעשים הומוסקסואליים חד-משמעית: הם מוגדרים במפורש כמנוגדים לרצון האלוהי ונקראים חטא. לאור זאת, אין אפשרות לשקול טקס דתי של נישואים בין בני אותו המין מבלי לסטות מיסודות המקרא.
לפיכך, מנהיגים דתיים הבוחרים לערוך איחודים אלה באותם אופנים כמו נישואים הטרוסקסואליים נוקטים עמדה הסותרת בעליל את הוראותיו הברורות של דבר אלוהים.
כפי שאמרנו קודם, המקרא אינו מדבר ישירות על נישואים חד-מיניים כפי שמבינים אותם כיום, אך הוא כולל כמה קטעים המוזכרים לעיתים קרובות בוויכוחים על ההומוסקסואליות והנישואים. להלן העיקריים שבהם:
קטעים המוזכרים לעיתים קרובות
בְּרֵאשִׁית 2.24: ”על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד.“ פסוק זה מתפרש לעיתים קרובות כהגדרה של הנישואים המקראיים כאיחוד בין גבר לאישה.
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 19.4-6: ישוע מאשר ראייה זו באומרו: ”האם לא קראתם כי הבורא מראשית ברא אותם זכר ונקבה [...] לכן את אשר חיבר האלוהים, אל יפריד האדם.“ הדבר מחזק את הרעיון של נישואים הטרוסקסואליים כמודל אלוהי.
וַיִּקְרָא 18.22: ”ואת זכר לא תשכב משכבי אישה, תועבה היא.“ פסוק זה מוזכר לעיתים קרובות כדי לגנות מעשים הומוסקסואליים.
אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָרוֹמִיִּים 1.26-27: פאולוס מדבר על ”תשוקות מבישות“ ועל יחסים הומוסקסואליים כ”נגד הטבע“.
אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 6.9-10: פאולוס מונה את אלה ש”לא ינחלו את מלכות אלוהים“, ובהם ”הזנאים“ ו”גברים השוכבים עם גברים“ לפי תרגומים מסוימים.
פרשנויות שונות
תיאולוגים שמרנים רואים בפסוקים אלה גינוי ברור של ההומוסקסואליות ושל נישואי .
תיאולוגים מתקדמים מדגישים כי יש להציב את הכתובים הללו בהקשרם ההיסטורי והתרבותי, וכי המסר המרכזי של המקרא הוא אהבה, צדק וכבוד.
חשוב לציין כי אהבת אלוהים לאנושות אינה מחייבת קבלה בלתי מותנית של כל התנהגות אנושית. מושג החטא נחשב לגורם הפרדה בין האדם לאלוהים, והסליחה, כפי שמתארת אותה התורה הקשורה למותו של המשיח ישוע, מוצגת כדרך להשיב את הקשר הזה. נוסף על כך מצוין כי מי שאינו מצטרף לעיקרון זה אינו משתתף בתוכנית הישועה הזאת.
גם אם אהבת אלוהים עולה על כל מה שאנו יכולים לדמיין, עדיין נשאר שחלק יוושעו ואחרים יאבדו.
אף שהנישואים החד-מיניים נתפסים בעיני המחוקקים כהתקדמות חברתית, הם מייצגים, לפי תורת המשיח ישוע והמקרא, התרחקות מהעקרונות האלוהיים. בניגוד לדעה הרווחת שחוקי אלוהים מגבילים את החירות האנושית, הם פועלים למעשה כאבני דרך מגינות, שנועדו להגן על האדם מסבל רב ומסטיות רבות.
”התפתחות“ חברתית זו נוטה לטשטש את היסודות הרוחניים, ויוצרת את הרושם שמה שמקובל מבחינה מוסרית בעיני בני האדם מקובל גם לפני אלוהים. ואולם הדבר מצהיר בבירור שמה שהאדם רואה כטוב עשוי להיות, באמת, מנוגד לרצון האלוהי (יְשַׁעְיָהוּ 5.20). ולא לפני מוסדות אנושיים יצטרך כל אחד לתת דין וחשבון, אלא לפני אלוהים עצמו (קֹהֶלֶת 11.9).
בהקשר זה, תלמידו של המשיח ישוע נקרא להוקיע חוקים הסותרים את האמת המקראית, לא מתוך שיפוט או גינוי, אלא מתוך אהבה ואמת. משימתו להתריע, ללוות ולהעיד שהמקרא מציע פתרונות מתמשכים, המאושרים על ידי אלוהים.
”ישוע אמר לו: אם תוכל!… הכול אפשרי למאמין“, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 9.23.
