הלשונות השונות
קטע זה מתוך מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.8-11 הוא אחד המרשימים ביותר בסיפור חג השבועות. הוצעו כמה פירושים, אך הטקסט עצמו מספק יסודות חשובים המאפשרים להבין את טיבה של התופעה.
קהל מגוון מאוד
לוקס מציין שירושלים הייתה אז מלאה ביהודים וגרים שבאו מאזורים רבים בעולם המוכר (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.5). הרשימה שהוא מביא מקיפה למעשה את כל המזרח וחלק מן המערב הרומית:
- הפרתים, המדיים והעילמים במזרח;
- מסופוטמיה;
- אסיה הקטנה (קפדוקיה, פונטוס, אסיה, פריגיה, פמפיליה);
- מצרים ולוב;
- רומא במערב;
- כרתים וערב.
עולי רגל אלה דיברו כנראה כמה שפות: ארמית, יוונית, לטינית, וכן ניבים מקומיים שונים.
נס לשוני של ממש
הטקסט מדגיש עובדה יסודית:
"אנו שומעים אותם מדברים בלשוננו על גדולות אלוהים" (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.11).
הדגש אינו על דברים שאין להבינם, אלא על תקשורת מובנת. התלמידים מכריזים על "גדולות אלוהים", וכל אחד מבין את הבשורה בשפת אמו.
הביטוי:
"כל אחד בלשוננו שלנו" (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.8)
חוזר כמה פעמים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.6, מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.8, מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.11), מה שמדגיש את חשיבות הפרט הזה.
1- נס של דיבור או נס של שמיעה?
בדרך כלל מועלים שני פירושים עיקריים.
- התלמידים מדברים בדרך נס בלשונות שונות
זהו הפירוש הנפוץ ביותר. רוח הקודש מאפשרת לתלמידים להתבטא בלשונות שמעולם לא למדו (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.4). עולי הרגל מכירים אז את שפת אמם.
קריאה זו מתיישבת באופן טבעי עם ההערה:
"הלא כל המדברים האלה גלילים הם?" (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.7)
ההשתאות נובעת דווקא מכך שאנשים פשוטים מן הגליל שולטים לפתע בלשונות זרות רבות.
- נס של שמיעה
יש שהציעו שהתלמידים דיברו בלשון אחת בלבד, אך כל שומע שמע בדרך נס את הבשורה בלשונו שלו.
השערה זו אפשרית, אך נראה שהיא פחות מתאימה למַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.4, האומר:
"וַיָּחֵלּוּ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹנוֹת אֲחֵרוֹת, כְּפִי שֶׁהָרוּחַ נָתְנָה לָהֶם לְהוֹצִיא בְּפִיהֶם."
נראה אפוא שהנס נוגע בעיקר למדברים ולא לשומעים.
2- מענה לסיפור בבל
כמה מפרשים רואים בחג השבועות גם מעין היפוך של בבל (בְּרֵאשִׁית 11.1-9).
בבבל:
- הלשונות רבו;
- בני האדם פוזרו;
- חוסר ההבנה הוליד פילוג.
בחג השבועות:
- הלשונות השונות נשארות;
- אך הן הופכות לכלי של שיתוף;
- אותה בשורה מובנת לכול.
האחדות אינה מושגת אפוא על ידי אחידות, אלא על ידי פעולתה של רוח הקודש.
3- לשונות אנושיות אמיתיות
רשימת העמים המפורטת שמביא לוקס מרמזת בבירור שמדובר בלשונות אנושיות ממשיות ולא בשפה שמימית או אקסטטית. יתר על כן, חלק מן העדים מבינים היטב את תוכן הבשורה, ואילו אחרים, רחוקים יותר או פחות קשובים, לועגים ומאשימים את התלמידים בשכרות (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.13).
4- משמעות תאולוגית
נס זה מבשר כבר את השליחות העולמית שהפקיד ישוע:
"והייתם לי עדים בירושלים ובכל יהודה ושומרון ועד קצה הארץ" (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.8).
מרגע לידתה של הכנסייה מראה אלוהים כי הבשורה אינה שמורה לעם אחד או ללשון אחת. מגוון העמים שנכחו בירושלים מבשר את התפשטותה העתידית של הנצרות אל כל העמים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.19-20).
מנקודת מבט היסטורית, תופעה זו מתגלה כאות יוצא דופן שנועד לאשר את שפיכת רוח הקודש ולהראות שהישועה שהכריז המשיח ישוע מיועדת מעתה לכל האנושות.