סיכום כללי של נספחי DAN002

הדיוק הראשון נוגע להקשר של דניאל 1.

ניצחון בבל בכרכמיש בשנת 605 לפנה״ס משנה באופן עמוק את מאזן הכוחות הפוליטי במזרח הקרוב.

אחרי תבוסת הצבא המצרי בבל מרחיבה את שליטתה לעבר סוריה־ארץ ישראל, ויהודה עוברת בהדרגה מתלות במצרים לשלטון בבל.

דניאל 1 ממקם בהקשר זה את התערבותו של נבוכדנצר נגד ירושלים, את העברת מקצת כלי המקדש ואת בואם של צעירים יהודים לבבל (דָּנִיֵּאל 1.1-6).

יש להבחין בין שלב ראשון זה לבין כיבוש ירושלים והגלות הגדולה בשנת 597 לפנה״ס, ואחר כך חורבן ירושלים והמקדש בשנת 586 לפנה״ס (2 מְלָכִים 24.10-16; 2 מְלָכִים 25.1-12).

הכרונולוגיה מחייבת גם להבחין בין קרב כרכמיש לבין ההתערבות נגד ירושלים.

כרכמיש שוכנת על הפרת והיא זירת העימות הגדול בין הכוחות הבבליים למצריים (יִרְמְיָהוּ 46.2).

ניצחונו של נבוכדנצר פותח אחר כך את הדרך להתפשטות בבל דרומה.

הניסוח המדויק ביותר הוא אפוא להבין את הרצף כך:

כרכמיש בשנת 605 לפנה״ס → נסיגת מצרים → התקדמות בבל דרומה → מעבר יהודה לשלטון בבל → ההתערבות נגד ירושלים המסופרת בדניאל 1.

הבחנה זו מונעת להפוך כמה שלבים היסטוריים לאירוע צבאי יחיד.

דניאל ממקם את האירוע בשנה השלישית ליהויקים (דָּנִיֵּאל 1.1), ואילו ירמיהו קושר את כרכמיש לשנתו הרביעית (יִרְמְיָהוּ 46.2).

ניתן להבין הבדל זה מתוך שיטות הספירה השונות בעת העתיקה של שנות המלכות, ובמיוחד ההבחנה בין שיטות עם שנת עלייה לכס או בלעדיה.

אין אפוא צורך להסיק מיד שיש סתירה.

ההתאמה המדויקת של שיטות הספירה נותרת בכל זאת שחזור כרונולוגי, ויש להציגה ככזו.

אף קטע מקראי אינו נותן את גילו של דניאל בבואו לבבל.

ההשערה שגילו היה כארבע־עשרה שנה נותרת סבירה לצעיר שנבחר כדי לקבל הכשרה בחצר, אך אינה נתון של הטקסט.

אם משערים כך, דניאל נולד בסביבות 619 לפנה״ס.

בתום הכשרתו היה בן שש־עשרה או שבע־עשרה בקירוב, בן שמונים בקירוב בנפילת בבל בשנת 539 לפנה״ס, בן 81 עד 82 בקירוב בשנה הראשונה לכורש ובן 83 עד 84 בקירוב בשנתו השלישית.

גילים אלה מאפשרים לדמיין את משך הקריירה יוצא הדופן שלו, אך יש לזהותם תמיד כהערכות.

דניאל, חנניה, מישאל ועזריה מקבלים שמות חדשים בבבל (דָּנִיֵּאל 1.6-7).

לשמותיהם העבריים משמעויות מבוססות יחסית והם כוללים התייחסויות לאלוהי ישראל.

דניאל פירושו בקירוב ״אלוהים הוא שופטי״.

חנניה מבטא את חסדו של YHWH — הצג את ההגדרה של INF010.

מישאל ניתן להבנה כ״מי כאל?״.

עזריה פירושו ״YHWH — הצג את ההגדרה של INF010 עזר״.

יש להתייחס אל השמות הבבליים בזהירות רבה יותר.

נבוכדנצר קושר במפורש את בלטשאצר לשם אלוהיו (דָּנִיֵּאל 4.8), אך שחזורו האטימולוגי המדויק שנוי במחלוקת.

לשדרך ולמישך הוצעו הסברים שונים, ובהם קירוב לאל המסופוטמי אקו, מבלי שניתן לראות בפתרון כלשהו ודאי.

עבד נגו קשור ככל הנראה לנבו וניתן להבינו כצורה המקבילה ל״עבד נבו״.

מחקר אקדמי חייב אפוא להימנע מלהציג את ארבעת השמות הבבליים עם תרגומים ודאיים במידה שווה.

הטקסט אינו מספר על שום מחאה של דניאל נגד שמו החדש.

הוא גם אינו מסרב ללימוד התרבות הבבלית.

אך המספר ממשיך לקרוא לו דניאל ומחזיר את ארבעת השמות העבריים ברגע הצגתם לפני המלך (דָּנִיֵּאל 1.19).

הבחנה זו חשובה.

המינהל האימפריאלי יכול להעניק לצעירים היהודים זהות מינהלית חדשה.

אך הוא אינו קובע בכך את נאמנותם הפנימית.

דניאל מקבל כמה מרכיבים של סביבתו החדשה לפני שהסיפור מספר על סירוב.

הגבול מופיע בדָּנִיֵּאל 1.8:

״וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפת בג המלך וביין משתיו.״

הסיבה המדויקת לטומאה זו אינה מוסברת בכל זאת.

זו אחת הנקודות שבהן על הפרשנות לשמור על זהירות אמיתית.

דיני המאכלים של התורה — הצג את ההגדרה של INF032 הם הסבר טבעי, בעיקר לגבי הבשר (וַיִּקְרָא 11.1-47; דְּבָרִים 14.3-21).

גם אופן ההכנה ונוכחות אפשרית של דם עשויים להילקח בחשבון (וַיִּקְרָא 17.10-14).

הוצע גם קשר בין המאכלים לבין הפולחנים הבבליים.

לבסוף, לשולחן המלך עשוי היה להיות ממד של השתלבות ותלות במושל.

אף אחד מההסברים הללו אינו ניתן במפורש בדניאל 1.

ייתכן שגורמים אחדים השתלבו.

דניאל מבקש תוצרי צמחים ומים בימי ניסיון עשרת הימים (דָּנִיֵּאל 1.12-16).

הקטע אינו מבקש בכל זאת לבסס עליונות מדעית של תפריט מסוים.

הוא גם אינו מצווה צמחונות קבועה.

דָּנִיֵּאל 10.3, שבו דניאל מציין שנמנע זמנית מבשר וביין, מראה שאין להבין בהכרח את דניאל 1 כאימוץ סופי של תפריט השולל מזונות אלה.

מרכז הסיפור הוא הנאמנות, לא התזונה.

דניאל וחבריו לומדים ״ספר ולשון כשדים״ (דָּנִיֵּאל 1.4).

הטקסט אינו מציג לעולם הכשרה זו כחטא.

דניאל יכול ללמוד את תרבות בבל בלי לאמץ את אליליה.

הבחנה זו מאפשרת להבין את מעמדו לאורך כל הקריירה שלו.

הוא אינו חי מחוץ למערכת האימפריאלית.

להפך, הוא ממלא תפקידים בתוכה ובה בעת שומר על נאמנות דתית נפרדת.

לתרבות המסופוטמית היו מסורות סופרים, מינהל, ספרות, מדע, דת וניחוש חשובות.

הקשר זה מאיר את הביטוי ״ספר ולשון כשדים״.

דניאל 1 אינו נותן בכל זאת שום רשימה של התחומים שדניאל למד בפועל.

יהיה אפוא מוגזם לקבוע שהוא עקב באופן אישי אחר כל אחת מן ההוראות הידועות בבתי הספר המלומדים של מסופוטמיה.

ההקשר ההיסטורי מאיר את הטקסט; אין להחליף בו את המידע שהטקסט אינו מספק.

דָּנִיֵּאל 1.17 מצהיר:

״והילדים האלה ארבעתם נתן להם האלהים מדע והשכל בכל ספר וחכמה.״

הסיפור קושר אפוא שתי מציאויות.

הצעירים מקבלים הכשרה אמיתית.

אלוהים מעניק להם ידיעה והבנה.

לדניאל יש בנוסף כישרון מיוחד בחזיונות ובחלומות.

הבחנה זו מכינה את דניאל 2, שבו ההכשרה מסבירה את נוכחות דניאל בין החכמים ואילו גילוי הסוד בא מאלוהים (דָּנִיֵּאל 2.19-23; דָּנִיֵּאל 2.27-30).

דָּנִיֵּאל 1.5 מציין שלוש שנות הכשרה.

דָּנִיֵּאל 2.1 ממקם אחר כך את חלום נבוכדנצר בשנה השנייה למלכותו.

ניתן להאיר את הקושי באמצעות השיטה הבבלית של שנת העלייה לכס.

הכשרה שהחלה בשנת העלייה לכס של נבוכדנצר יכולה להימשך בשנתו הרשמית הראשונה ולהסתיים בשנייה.

שלוש השנים אינן מייצגות אפוא בהכרח שלושים ושישה חודשים שלמים.

שחזור זה מאפשר לכבד את ההתקדמות הטבעית של הסיפור בלי להתיימר לקבוע את האירועים עד לחודש.

ההצהרה:

״ויהי דניאל עד שנת אחת לכורש המלך״ (דָּנִיֵּאל 1.21)

אינה אומרת שדניאל מת בתאריך זה.

דָּנִיֵּאל 10.1 מציג אותו עדיין חי בשנה השלישית לכורש.

השנה הראשונה לכורש היא אפוא גבול ספרותי והיסטורי.

היא מובילה את הקורא עד התקופה שבה השלטון הבבלי נעלם והשיבה מן הגלות נעשית אפשרית.

השנה הראשונה לכורש קשורה לצו המתיר את שיבת היהודים ובניית המקדש מחדש (2 דִּבְרֵי הַיָּמִים 36.22-23; עֶזְרָא 1.1-4).

דניאל מגיע לתקופה זו.

אך אף קטע אינו מספר שהוא עצמו משתתף בשיבה.

יהיה אפוא מוגזם לקבוע ששב לירושלים.

יהיה מוגזם גם לקבוע בקטגוריות שלא שב לעולם.

הנתון הוודאי מוגבל יותר: בספר לא מסופר על שום שיבה של דניאל לירושלים.

כלי המקדש מופיעים כבר בדָּנִיֵּאל 1.2.

נבוכדנצר מוביל אותם לבבל ומניח אותם באוצר אלוהיו.

הם מופיעים שוב בדניאל 5 כשבלשאצר מביא אותם במשתהו (דָּנִיֵּאל 5.2-4).

דניאל מפרש אז את השימוש בהם כגילוי גאוות המלך נגד אדון השמים (דָּנִיֵּאל 5.22-23).

הכלים קושרים כך את ראשית השלטון הבבלי ללילה של נפילתו.

עזרא מספר שכורש מחזיר את כלי בית נצחי — הצג את ההגדרה של INF038 אשר הוציא נבוכדנצר מירושלים (עֶזְרָא 1.7-11).

ניתן אפוא לסכם את התנועה הכללית:

ירושלים ← בבל ← משפט על בבל ← שיבה לירושלים.

מסלול זה מעניק משמעות מיוחדת לדָּנִיֵּאל 1.2 ולדָּנִיֵּאל 1.21.

הפרק מתחיל בנכסים קדושים היוצאים מירושלים בימי נבוכדנצר.

הוא מוביל את הקורא עד כורש, שבימיו שיבתם נעשית אפשרית.

הנספחים מאשרים כך את התפקיד התכניתי של דניאל 1.

ריבונות אלוהים מופיעה כבר בדָּנִיֵּאל 1.2.

שאלת ההשתלבות בתרבות זרה מופיעה בהכשרה ובשינוי השם (שינוי שם — הצג את ההגדרה של INF121).

הנאמנות מתגלה בהחלטה על המזון.

החכמה וההתגלות מוצגות בדָּנִיֵּאל 1.17.

רצף האימפריות מנובא במעבר מנבוכדנצר לכורש.

כלי המקדש קושרים לבסוף את השלטון הבבלי למשפט עליו.

ההתפתחויות המאוחרות של הספר נמצאות אפוא כבר בצורה עוברית בפרקו הראשון.

כמה מרכיבים של דניאל 1 ניתנים לקביעה ישירה.

דניאל וחבריו מובאים לבבל.

הם מקבלים הכשרה.

שמותיהם משתנים.

דניאל מסרב למזון המלך משום שהוא רואה בו מקור לטומאה.

ארבעת הצעירים מוכרים כמוכשרים במיוחד.

דניאל נשאר נוכח עד תקופת כורש.

מרכיבים אחרים נותרים שחזורים:

גילו המדויק;

תאריך בואו המדויק;

תוכן הכשרתו המפורט;

האטימולוגיה של כמה משמות בבל;

הסיבה המדויקת לטומאת המזון;

משך הכשרתו המדויק בחודשים;

ושובו האפשרי לירושלים.

שמירת הבחנה זו חיונית לקריאה קפדנית מבחינה היסטורית.

וַיִּקְרָא 11.1-47 ; וַיִּקְרָא 17.10-14 ; דְּבָרִים 14.3-21 ; 2 מְלָכִים 24.10-16 ; 2 מְלָכִים 25.1-12 ; 2 דִּבְרֵי הַיָּמִים 36.22-23 ; עֶזְרָא 1.1-4 ; עֶזְרָא 1.7-11 ; יִרְמְיָהוּ 46.2 ; דָּנִיֵּאל 1.1 ; דָּנִיֵּאל 1.1-6 ; דָּנִיֵּאל 1.2 ; דָּנִיֵּאל 1.4 ; דָּנִיֵּאל 1.5 ; דָּנִיֵּאל 1.6-7 ; דָּנִיֵּאל 1.8 ; דָּנִיֵּאל 1.12-16 ; דָּנִיֵּאל 1.17 ; דָּנִיֵּאל 1.19 ; דָּנִיֵּאל 1.21 ; דָּנִיֵּאל 2.1 ; דָּנִיֵּאל 2.19-23 ; דָּנִיֵּאל 2.27-30 ; דָּנִיֵּאל 4.8 ; דָּנִיֵּאל 5.2-4 ; דָּנִיֵּאל 5.22-23 ; דָּנִיֵּאל 10.1 ; דָּנִיֵּאל 10.3.